הדבר הראשון שעשיתי הוא לעצור את האפייה. אלא שעד אז אלפי סופגניות הספיקו להיאפות
אנשי ה'הצלה' בלונדון שמעו על הסופגניות שנותרו ללא דורש ועלה בדעתם רעיון מבריק: הרי בעל המאפיה לא הולך למכור את הסופגניות שלו.
אם כן כדאי לחלק את הסופגניות בבית הרפואה לרופאים ואנשי צוות שאינם בני ברית, כאות הוקרה על עזרתם לחולים היהודים.
הם פנו אליו ובעל המאפיה הסכים ברצון לרעיון ונתן להם את הסופגניות. החלוקה הצליחה מעל המשוער. הרופאים נהנו מהמחווה. בוודאי היה בזה גם כדי להועיל לחולי ישראל שזקוקים לטיפולם.
בעל המאפיה ממשיך לספר: עברו מספר ימים. אני מקבל טלפון מבית החולים המרכזי בלונדון. אני שומע מהצד השני: "מדברים מבית החולים... המחווה שעשית היתה מופלאה. טעמנו מהסופגניות שלך"...
להלן סיפור שיש בו כדי להראות כי כאשר האדם מודה על האמת, גם אם לכאורה עלול להיגרם לו נזק מכך, הרי שבסיכומו של דבר הוא רק ירוויח מהדבר. להלן הסיפור מפי בעל המעשה:
שמי יוסף. אני גר בלונדון. ידידי, שבבעלותו מאפיה גדולה בכשרות מהודרת, סיפר לי כך: יהודים מכל הסביבה קונים במאפיה וסומכים עליה. הסדר הקבוע הוא שבהתחלה של כל יום מוקדם השכם בבוקר, המשגיח מגיע ומדליק את כל התנורים, כדי שכל התופינים שייאפו במשך היום ייחשבו ל'פת ישראל' ולא ל'פת עכו"ם'.
מדובר בתנורים גדולים שדולקים במשך שעות רבות. כל מה שאופים באותו יום, נאפה מכוח אותה פעולה של הדלקת התנור בבוקר.
באחד מימי החנוכה אירעה תקלה. אחד מהעובדים שאינו יהודי הדליק את התנור בעצמו. איש לא הבחין בשינוי והמאפיה עבדה כרגיל. רק אחרי חמש עשרה שעות! שהתנורים היו דלוקים, המשגיח נזכר שהיום הוא לא הדליק את התנור. הוא בירר מי הדליק את התנורים.
התברר שאותו גוי ראה שהמשגיח לא הדליק את התנורים, ולכן החליט לזרז את עניינים ולעשות זאת בעצמו.
המשגיח פנה לבעל הבית וסיפר לו על התקלה שהתרחשה. כשהוא שמע על הדבר הוא סיפר: "לא יכולתי לכעוס על המשגיח ששכח דבר כה חשוב". "הוא היה נסער כל כך כשבא לספר לי על התקלה. אני ריחמתי עליו. ניחמתי אותו שהכל משמיים ובעזרת ה' הכול יסתדר".
הדבר הראשון שעשיתי הוא לעצור את האפייה. אלא שעד אז אלפי סופגניות הספיקו להיאפות. יהודים מכל העיר אמורים לקנות אותן. הם הרי סומכים על המאפיה שהיא מוכרת להם פת ישראל.
התקשרתי לרבנים של מערכת הכשרות והסברתי להם מה אירע. מכיוון שהיה מדובר בהפסד גדול של אלפי סופגניות, הם סמכו על סעיפים מסוימים בהלכה והתירו לי למכור את הסופגניות.
לכאורה יכולתי להמשיך עסקים כרגיל, אבל רק לכאורה. ידעתי שיש הרבה קונים שאם הם ידעו על התקלה, הם לא יקנו בוודאות.
כל אותם לקוחות סומכים עלי ובטוחים שהכול גלאט. איני יכול לעשות להם את זה! חנוכה זה זמן של אורה ואני לא מוכן להיות זה שיחשיך להם.
סגרנו את המאפיה. יחד עם זאת התאמצתי להשיג את אותם האנשים שכבר קנו מהסופגניות האלה, כדי להודיע להם על התקלה. איפשרתי להם להחזיר את הסופגניות ולקבל את כספם בחזרה.
סופגניה אחת בודדת עולה כמעט פאונט. בתרגום לשקלים מדובר בכארבעה שקלים וחצי לסופגניה, כך שמדובר בסכום נכבד ממש. בחג החנוכה כשהמכירות בשיא והמאפיה מייצרת אלפי סופגניות, אני מגיע להפסד של אלפי שקלים ואף יותר. עם כל זאת, אמרתי לעצמי שזה ניסיון שנגזר עלי מהשמיים ועלי לעמוד בו.
יהודים סומכים עלי ואני מוכרח לתת להם את הטוב ביותר: את הסופגניות הכי טעימות, ובעיקר – בכשרות הכי מהודרת ללא חשש ל'פת עכו"ם'.
אנשי ה'הצלה' בלונדון שמעו על הסופגניות שנותרו ללא דורש ועלה בדעתם רעיון מבריק: הרי בעל המאפיה לא הולך למכור את הסופגניות שלו.
אם כן כדאי לחלק את הסופגניות בבית הרפואה לרופאים ואנשי צוות שאינם בני ברית, כאות הוקרה על עזרתם לחולים היהודים.
הם פנו אליו ובעל המאפיה הסכים ברצון לרעיון ונתן להם את הסופגניות. החלוקה הצליחה מעל המשוער. הרופאים נהנו מהמחווה. בוודאי היה בזה גם כדי להועיל לחולי ישראל שזקוקים לטיפולם.
בעל המאפיה ממשיך לספר: עברו מספר ימים. אני מקבל טלפון מבית החולים המרכזי בלונדון. אני שומע מהצד השני: "מדברים מבית החולים... המחווה שעשית היתה מופלאה. טעמנו מהסופגניות שלך".
"אף פעם לא הכרנו מאכל כל כך טעים. אנחנו עומדים לקראת אירוע גדול שיתקיים בעוד מספר ימים. אנחנו רוצים להפתיע את האורחים שלנו בסופגניות, לכן אנחנו רוצים להזמין אצלך עשר אלף סופגניות!".
הזמנה בסדר גודל כזה משמעותה רווח גדול מאוד. בסוף החודש ההפסד של אותו יום של פת עכו"ם נבלע ממש. מעבר לעובדה שעכשיו גם יש לקוחות חדשים שקונים סופגניות.
באותו חודש הרווחתי מעל ומעבר לסכום הצפוי. שוב למדתי על בשרי "אין אדם שומע לי ומפסיד".
