הגיע אלי השליח לשדה התעופה ועלז לבי כי הנה יש לי במה להשביע את נפשי לאחר שעות ארוכות שלא אכלתי כלום. התיישבתי ופתאום קפצתי כנשוך נחש - "הלא השליח גוי היה ונמצא שהבשר דינו כבשר שנתעלם מן העין"
פניתי אז לאבי שישב בשולחן המזרח ודיברתי אליו: הזוכר אתה אבי מה שאמרת לי לפני חמישים שנה בבונקר בבודפשט? תאר לעצמך, אילו הייתי יודע אז עתידות והייתי אומר לך– למה תדבר כן אבי? רואה אני שתיוותר בחיים ותחזור ותפגוש את אמי ואת כל בני המשפחה ויהיו לכם עוד חמשה ילדים ותרוו מהם נחת דקדושה, וכעבור חמישים שנה תשתתף בשמחת שבע ברכות לבתי הצעירה במאנסי – וכי היית מאמין לי?!
אמר לי אבי היושב בשולחן המזרח: לא, לא הייתי מאמין לך.
חזרתי ושאלתי אותו: אם הייתי מראה לך תמונה ברורה של שמחת השבע ברכות, ההיית שואב מזה חיזוק? ואבי חזר ואמר: לא, כי לפי המצב שהיינו שרויים בו אז, הלב לא היה יכול להכיל מצב אחר.
***
שח המגיד מישרים הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
זה עתה סיפר לי תושב חו"ל:
הייתי בארץ ישראל והתכוננתי לחזור לעירי ולמולדתי. חשבתי שיש לי כרטיס טיסה וברגע האחרון נודע לי שאין לי. והיות שזמני היה דחוק, ביררתי אצל סוכן נסיעות אם יש איזה כרטיס בשבילי, והלה השיב לי שאנייכול ממש עכשיו לנסוע לשדה התעופה, לקחת שם טיסה לעיר פלונית באירופה, ואחרי המתנה של שמונה שעות להמשיך משם בטיסה אחרת למחוז חפצי. עשיתי כדבריו. יצאתי לדרכי, ומחוסר פנאי לא לקחתי עמי אוכל, וכן לא הספקתי להזמין אוכל כשר. אחרי נסיעה של כמה שעות, הגעתי לעיר זו באירופה. עמדתי שם והרהרתי לעצמי: "כבר עברו כמה שעות שלא אכלתי, ועכשיו יעברו עוד שמונה שעות בלי אוכל, ואז אצטרך להמשיך שוב בטיסה בלי אוכל. מה יהיה?".
והנה נזכרתי שאחד ממכריי גר בעיר זו ומכין אוכל כשר לתושבים המקומיים. התקשרתי אליו וסיפרתי לו: "כך וכך הוה מעשה, אני עומד כאן בעיר ואין אתי מזון, האם תוכל לארוז לי מנת אוכל, בשר, אורז וכו', ולשלוח לי, ואשלם לך ממיטב כספי?". הלה השיב לי: "בחפץ לב". לאחר זמן לא רב, הגיע אלי השליח לשדה התעופה ועלז לבי כי הנה יש לי במה להשביע את נפשי לאחר שעות ארוכות שלא אכלתי כלום. התיישבתי ופתאום קפצתי כנשוך נחש - "הלא השליח גוי היה ונמצא שהבשר דינו כבשר שנתעלם מן העין". התקשרתי למכרי, והלה אמר לי: "מה הבעיה? אשלח לך תמונה ותראה שמדובר באותה מנה".
עמדתי אז בפני נסיון קשה מאוד, אך בסוף גמרתי אומר שלא לאכול את הבשר מאחר שמרחפת עליה שאלה.
הנה דבר זה נקרא 'יראה' - הקב"ה מחיה אותי ואני עבדו ואני לא רוצה לעבור על דברו, ואף לא להכנס לחשש עבירה.
אמר לי היהודי: שמע נא מה שקרה כעבור שעה. עליתי על המטוס כדי להמשיך בנסיעתי, והנה ניגשים אלי אנשי הצוות ושואלים אותי בהכירם עלי שאני יהודי שומר תורה: "מה תאכל? הרי לא הזמנת אוכל כשר!". "יודע אני", השבתי להם, "הזמנתי את הכרטיס ברגע האחרון, כך שלא הספקתי להזמין אוכל כשר. אמרו הללו: "אולי עוד אפשר להזמין לך אוכל כשר מהעיר הגדולה". תמהתי - "הרי כבר עלינו כולנו על המטוס ובעוד כמה רגעים צריכים להתחיל לטוס, איך אפשר עכשיו לצאת לקנות אוכל?". והנה נתברר שהטיסה מתעכבת בגלל מזוודה של אחד הנוסעים שטרם הגיעה (מי שנוסע במטוס, יודע כמה דבר כזה בלתי מצוי שיעכבו טיסה בגלל מזוודה). עבר זמן מה והגיעו להודיע לי שכבר השיגו בשבילי את חלקי המזון המוגשים קר, אך את החלקים המוגשים חם עדיין לא השיגו.
חיכינו עוד קצת והנה הגיעה סוף סוף המזוודה המיוחלת ויחד עמה הגיעו בשבילי חלקי המזון המוגשים חם, ויהי לפלא.
(קונטרס הביננו פר' שופטים פ"ב עמ' נ)
