הברירה שעמדה לפני החסיד היתה קשה ביותר. האפשרות כי ייאלץ לצאת החוצה ולהמשיך לכתת את רגליו בחשיכה ובכפור, נראתה בעיניו כפיקוח נפש לכל דבר, והוא החליט אפוא כי אין לו מנוס מלהסכים לדרישתם...
הברירה שעמדה לפני החסיד היתה קשה ביותר. הרעב הצמא העייפות והקור חברו יחדו כדי להכריעו בנסיון הקשה שנקרה לפניו. האפשרות כי ייאלץ לצאת החוצה ולהמשיך לכתת את רגליו בחשיכה ובכפור, נראתה בעיניו כפיקוח נפש לכל דבר, והוא החליט אפוא כי אין לו מנוס מלהסכים לדרישתם.
ההסכמה ניצבה כבר על דל שפתיו, כאשר לפתע פתאום הופיעה לנגד עיניו דמות דיוקנו של רבו הקדוש מגורליץ...
אחד מנכדי הרה"ק רבי ברוך מגורליץ זיע"א, בנו של הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א, עשה פעם את דרכו ברכבת אי שם באירופה. תוך כדי מהלך הנסיעה ניגש אליו יהודי חסיד מן הנוסעים והעלה את השערתו לאמר: הכרת פניכם עונה בכם כי מנכדי הצדיק מגורליץ אתם. לאחר שקיבל אישור להשערתו, המשיך הלה ואמר: זכיתי להימנות על חסידי זקנכם הקדוש, ונסיעות רבות ערכתי גורליצה, על אחת מאלו אספר לכם. וזה הסיפור אשר סיפר:
היה הדבר בעיצומו של חורף, במהלך אחת הנסיעות שערך אותו חסיד לגורליץ. לילה אחד, לאחר יום שלם של טלטולי דרך קשים בכפור ובשלג, הגיע רטוב עד לשד עצמותיו וקפוא כולו לפונדק על אם הדרך. מסביב השתרע ישימון אפל לכל מלוא העין, מצופה כולו במעטה מושלג, ומלבד אלומות האור הדקות שבקעו מחלונות הפונדק לא נראה שום נצנוץ של אור באופק. עצם המפגש עם בית מיושב בלב הישימון מילא את לבו של החסיד בשמחה, ובעוד שפתותיו ממלמלות תודה לאל עליון אשר זימן לראשו קורת גג בליל בלהות שכזה, התקרב אל הפונדק והקיש על שעריו. הבריח חרק והפתח הנכסף נפתח בפני החסיד התשוש והמצונן. הוא עט פנימה הישר אל עבר האח המוסקת והטיל עצמו על כסא סמוך. הוא כבר פצה את פיו כדי להזמין לעצמו כוס חמין ומטעמת, כאשר הגיע לאוזניו קול הוללים אשר החלו למחות נמרצות באזני הפונדקאי, על אשר איפשר לאורח ה'חסידאק' - כינוי גנאי של יושבי קרנות לחסידים ועובדי ה', להיכנס ולהסתופף עימם תחת קורת גג אחת.
היתה זו חבורה של סוחרים קלי עולם, 'בני טובים' מזרע ישראל אשר ישבו ליד אחד השולחנות ושיחקו במשחק הקלפים הטמא. מסתבר כי מזג האוויר הקשה גרם להם לעצור באמצע נסיעה אל יריד מרוחק, והפונדק הנוכחי היה הברירה היחידה לקורת גג שעמדה בפניהם. לאחר שעות ארוכות ששהו במקום אשר במהלכן הרשו לעצמם ליהנות מכל הטוב האצור במזווה של הפונדק בסכום הגון ונכבד, חשו עתה הסוחרים את עצמם כבעלי המקום, ודרשו איפוא מן הפונדקאי לסלק את החסיד הבלתי קרוא ממחיצתם.
כאשר היסס הפונדקאי בעל הלב היהודי למלא אחרי ההוראה האכזרית ולשלח את ההלך חסר האונים והקפוא בחזרה אל הלילה האפל ואל הכפור הנורא, קמו כל הסוחרים באחת על רגליהם ואיימו לעזוב את המקום תיכף ומיד מבלי לשלם לפונדקאי את חובם המגיע לו. בצר לו עמד כבר הפונדקאי לבצע את בקשתם, אלא שאז נתיישבו לפתע הללו בדעתם, והסכימו לבוא עם ההלך החסיד לכלל פשרה, וכך אמרו לו: אם תיאות לשחק עמנו בקלפים, ולוא רק משחק אחד בלבד, נסכים כי תישאר בפונדק עד הבוקר.
הברירה שעמדה לפני החסיד היתה קשה ביותר. הרעב הצמא העייפות והקור חברו יחדו כדי להכריעו בנסיון הקשה שנקרה לפניו. האפשרות כי ייאלץ לצאת החוצה ולהמשיך לכתת את רגליו בחשיכה ובכפור, נראתה בעיניו כפיקוח נפש לכל דבר, והוא החליט אפוא כי אין לו מנוס מלהסכים לדרישתם.
ההסכמה ניצבה כבר על דל שפתיו, כאשר לפתע פתאום הופיעה לנגד עיניו דמות דיוקנו של רבו הקדוש מגורליץ, והוא ראה בעליל כיצד מחווה לו הרבי באצבעו לאות שלילה, לבל יסכים לתנאי המוצב בפניו. דחה החסיד את המחזה מנגד עיניו, כשהוא מעודד את עצמו כי אין זה אלא דמיון בעלמא ואזר עוז לפתוח ולהביע את הסכמתו לשחק, אלא שאז הופיעה שוב דמותו של הרבי מגורליץ לנגד עיניו וידו הקדושה מסמנת ל'לאו'. עתה כבר ברור היה לו כי אין זה דמיון שווא. הוא נטל מיד את תרמילו לידיו, ניגש בצעדים נמרצים אל הדלת ויצא החוצה כלעומת שבא.
כל הלילה המשיך לצעוד כשפניו מועדות בנחישות גורליצה. כאשר הגיע לגורליץ כתב 'קוויטל' ונכנס אל הקודש פנימה, ויהי אך הושיט את ידו אל עבר הרבי לשלום, נענה הצדיק ואמר כאל עצמו: אכן רבי המונע מחסיד הנמצא במרחק של חמישים מיל מלשחק בקלפים רשאי וראוי לקרוא קוויטל...
