הבהלה היתה נחלת הכלל, וכמעט שלא היה שייך לשמור על יישוב הדעת בשהייה הצפופה במקום צר כזה
הגיעה שעת לילה, ובחור זה, שכאמור היה אז בתחילת התקרבותו, ביקש לקרוא 'קריאת שמע שעל המיטה', אך במקלט לא היו מצויים סידורים, והלה לא אבה לתת תנומה לעפעפיו עד שיקרא את כל נוסח הקרי"ש המודפס ברוב הסידורים ובנוסף את הנוסח המקובל מהאר"י הק', כי כן היה באמנה אתו. אך מה יעשה בשעת הדחק כשאין לו סידור?!
היחיד שנחלץ לעזרתו של בחור יקר זה היה רבי אלעזר מנדל קוסטנטינר, שקרא עמו בסבלנות בלתי מצויה מילה אחר מילה, במשך זמן ארוך, שהגיע אולי לשעה וחצי(!), וכל זאת כאשר כל יושבי המקלט יגעים דוויים וסחופים מפחד המציק ומקורות היום שמרט את לשד עצמותיהם, והיה זה לפלא איך יש לו במצב מטורף זה את שלוות הנפש היתירה למען הזולת!
שח הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א: הרבה מהמעלות שנתברכו בהם האריות שבחבורה מחסידי קמאי - כולהו איתנהו ביה בהרב החסיד הצדיק רבי אלעזר מנדל קוסטנטינר. ואולם מעלה יתירה היתה בו יתר על כולם, שגדולתו לא נודעה, והוא הצליח להישאר צנוע ונחבא אל הכלים, ומעטים הכירו את דרכי צדקותו וגאונותו.
זכיתי לעקוב אחר הנהגתו של רבי אלעזר מנדל זצ"ל, וראיתי שהיה מושלם בכל התחומים; לילות שלמים עבד ה' ברציפות, יגע בתורה שעות על גבי שעות עד שרכש בקיאות עצומה בכל מכמני התורה, וכל אימת שהיו צריכים לדעת איזה מראה מקום ענה מיד היכן הדברים כתובים. דקדוקו בהלכה היה להפליא. מידת האמת טבועה היתה בדמו עד לעומק. ועם כל זה זכה למעלת הענווה עד תומה, ושיעור גדולתו המורמת מעם נשמרה עלומה עד ליומו האחרון.
לא בכדי בחר בו בעל הסולם, כחתן לבתו בזיווגו הראשון, כי אכן היה מהיחידים שעמדו על אופיו של רבי אלעזר מנדל זצ"ל. ויודעני שרבי שמואל שפירא זצ"ל שלח מכתב לבני משפחתו כאשר שהה בגלות בארץ העמים, ובו ביקש לפרוס בשלומם של שנים מחשובי אנ"ש; רבי לוי יצחק בנדר ורבי אלעזר מענדל קוסטנטינר. ודבר זה גופא מלמדנו את הרגשתו של רבי שמואל באיש קדוש זה.
*
היה זה כאשר הופיע בשכונתינו אדמו"ר שהיה מפורסם בכל העולם ברוב קדושתו ופרישותו מכל הוויות העולם, ורבים שיחרו לפתחו ונהרו להתברך ממנו. אבי מורי זצ"ל, שהתגורר בשכונה, נשאל למה אינו מטריח את עצמו ללכת ולהתברך מפי הצדיק האורח, וענה: "למה לי ללכת אל אורחים מן המרחק, הרי יש לי כאן בבית המדרש את רבי אלעזר מנדל, שאף הוא קדוש ופרוש בתכלית השלימות, ובקושי אוכל כדי הכרח קיומו"...
*
בעיצומה של המלחמה בשנת תשכ"ז שהתפרסמה בשם 'ששת הימים', נדחפו בעל כורחם משפחות שלמות מיקירי בני קרתא דשופריא במקלט הסמוך לבית מדרשנו הגדול במאה-שערים, כאשר פחד מות שורר במקום ושריקות הפצצות הנשמעות ברחובות קריה מאיימות בחוש על העתיד הקרוב של כל התושבים.
הבהלה היתה נחלת הכלל, וכמעט שלא היה שייך לשמור על יישוב הדעת בשהייה הצפופה במקום צר כזה, שהכיל לפתע כמות אנשים מרובה למעלה מן היכולת.
יחד עמנו במקלט שהה בחור יקר, שעד לפני זמן קצר התגורר במדינת אמריקה ולא ידע מאומה מן התורה והמצוות, ומאז נתוודע למטרת החיים האמיתית החל לעבוד את השי"ת ולהתפלל בהתלהבות כוותיקי החסידים. הלה אף הקים בבוא היום מסגרת מיוחדת לבני גילו, בעלי תשובה שעלו מארה"ב לארה"ק בשפה האנגלית המדוברת אצלם, וזכה וזיכה אותם ללמוד מדי יום למשך כמה שעות את כל סוגי הלימודים הנצרכים למתחילים בעבודת ה' ובקיום המצוות.
הגיעה שעת לילה, ובחור זה, שכאמור היה אז בתחילת התקרבותו, ביקש לקרוא 'קריאת שמע שעל המיטה', אך במקלט לא היו מצויים סידורים, והלה לא אבה לתת תנומה לעפעפיו עד שיקרא את כל נוסח הקרי"ש המודפס ברוב הסידורים ובנוסף את הנוסח המקובל מהאר"י הק', כי כן היה באמנה אתו. אך מה יעשה בשעת הדחק כשאין לו סידור?!
היחיד שנחלץ לעזרתו של בחור יקר זה היה רבי אלעזר מנדל קוסטנטינר, שקרא עמו בסבלנות בלתי מצויה מילה אחר מילה, במשך זמן ארוך, שהגיע אולי לשעה וחצי(!), וכל זאת כאשר כל יושבי המקלט יגעים דוויים וסחופים מפחד המציק ומקורות היום שמרט את לשד עצמותיהם, והיה זה לפלא איך יש לו במצב מטורף זה את שלוות הנפש היתירה למען הזולת!
ליום פקודתו של הרב החסיד הישיש רבי אלעזר מנחם מנדל ב"ר משה אהרן קוסטנטינר - נולד בצפת ביום י"ג אלול תרס"ט, ונלב"ע בירושלים ביום כ"ו אדר תשס"ב.
