האב, שהיה מזועזע לגמרי מהסיפור החליט ללכת ל'תלמוד תורה' שלמד שם אותו יענק'לע, והתלונן עליו בהנהלה.
"ילד זה" - הסביר המנהל בשקט לאב ההמום - "אמו חלתה לפני כמה שבועות במחלה קשה. הבית שלו על גלגלים... לא היה מי שיסתכל עליו השנה בערב פורים.
ביום של המסיבות, כאשר כל חבריו הופיעו מאושרים, בבגדים שונים ומגוונים, ילדי "מרדכי הצדיק" ו"משה רבינו" ו"כהן גדול" מסתובבים ברחוב, ומצד השני מופיע השר של נשיא אמריקה... הגיע הילד לכיתה בבגדי חול מרופטים ומקומטים. אמו ואביו לא יכלו לעזור לו כלום בענין...
שמעו נא מעשה שהתרחש בפורים לפני כמה שנים (בשנת תשע"ח):
אם פעם ידענו על התחפשות לצורות שונות של אנשים, כלשון הרמ"א "נהגו ללבוש פרצופים בפורים", כהיום 'מהדרים' רבים להרבות בתחפושות שונות ומשונות, [כאותו ילד שהתחפש לדג, נכנס עם אביו בפורים לאחד מגדולי הדור, והגדול שאל אותו: למה התחפשת?, והילד עונה: "לדג", אולם הגדול מבטל את דבריו: "לא, התחפשת ליונה הנביא, והדג מסביבך"...].
וכך נפל בלבם של ההורים המסורים המתגוררים בביתר, לשמוע בקול ילדם הקטן שרצה להתחפש למשחק הקוביא ['קוביה הונגרית'].
אמו המסורה השקיעה שעות רבות ביצירת ה'מלבוש' הנפלא הזה, שיהיה באופן מוצלח ביותר. התוצאה היתה אכן מופלאה, וביום המסיבות של פורים צעד 'הקוביה ההונגרית' באושר ובשמחה לעבר ה'תלמוד תורה'.
לפתע, באמצע הדרך, עבר במקום ילד בן שנים-עשר בשם 'יעקב' שהבחין ב'קוביא' המהלכת, ויעקב אחז בעקב הקוביא, ונתקף בזעם בלתי מוסבר. הוא החל בועט בחזקה והרס בידיו וברגליו את כל התחפושת. עבודה של עשרות שעות ועמל רב ירדו לטמיון.
הילד פרץ בבכי מר. עוברים ושבים הזעיקו את ההורים שהגיעו מיד, החזירו את הבן הביתה וניסו בכל כוחם להרגיעו ולהציל ככל האפשר את מה שניתן להציל משרידי ה'מלבוש' הנפלא הזה.
האב, שהיה מזועזע לגמרי מהסיפור החליט ללכת ל'תלמוד תורה' שלמד שם אותו יענק'לע, והתלונן עליו בהנהלה. הוא הגיע למשרד עם הילד הנפגע, והמנהל שאף הוא הזדעזע קשות, ביקש ממנו להצביע על 'אותו ילד' באחת מתמונות הילדים התלויות על קיר המשרד.
ברגע זה בדיוק, נפתחה דלת המשרד, והפוגע - יענק'לע בכבודו ובעצמו הופיע בפתח...
"הנה הוא בא!" זעק הילד, והמנהל החוויר כסיד.
הוא השתיק אותו מיד, פנה לילד בשאלה מה רצונו, ליטף אותו ברכות ושילחו לדרכו.
"ילד זה" - הסביר המנהל בשקט לאב ההמום - "אמו חלתה לפני כמה שבועות במחלה קשה. הבית שלו על גלגלים... לא היה מי שיסתכל עליו השנה בערב פורים. ביום של המסיבות, כאשר כל חבריו הופיעו מאושרים, בבגדים שונים ומגוונים, "בחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש", ילדי "מרדכי הצדיק" ו"משה רבינו" ו"כהן גדול" מסתובבים ברחוב, ומצד השני מופיע השר של נשיא אמריקה... הגיע הילד לכיתה בבגדי חול מרופטים ומקומטים. אמו ואביו לא יכלו לעזור לו כלום בענין.
"לא פלא" - הפטיר המנהל - "שהוא נתקף בחמת זעם נוכח המלבוש המושקע והמוצלח של הקוביא ההונגרית, ועשה את מה שעשה...".
באותו יום אחר הצהרים, התיישבו ההורים של 'הקוביא', התבוננו בדברים, ולרגל היום שהוקדש במיוחד עבור "איש לרעהו" ו"מתנות לאביונים" החליטו לעשות מעשה. הם עזבו את כל ההכנות לפורים בצד, הזיזו את משלוחי המנות, והתיישבו להכין 'קוביא' חדשה עבור הילד השבור...
התוצאה היתה פעם מוצלחת ביותר. הרי אין חכם כבעל הנסיון.
למחרת הם התקשרו להזמין את הילד לביתם לקבלת ה'מתנה'. הוא הגיע, והתפעל לראות את ה'מלבוש' היפה אשר הכין לו.
גמגם בדמעות: 'א גרויסן יישר כח', און 'ענטשולדיגט'... ויצא 'שושנת יעקב' מהבית כשהוא 'צהלה ושמחה'.
אה, מי כעמך ישראל!!!
למדתי מהסיפור, מסכם בעל המעשה, כמה גדול מאמר חז"ל: "הווי דן את כל האדם לכף זכות", וכמה נכון מאמר החינוך, ששרשו מספרי חסידות: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו...". בשורות טובות.
