בשנה זו, חודש ימים לפני ל"ג בעומר, זכה לקיים את הבטחתו לרבי שמעון בר יוחאי. ברוב עם ובהתרגשות רבה בעת הברית 'קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל 'שמעון'...
בשנת תשע"ח נסעו משפחת ג' למירון. הם הודו לשם על שלושת הילדים שנתברכו בהם, והתפללו שיזכו לעוד ילדים. ילדם השלישי כבר בן חמש שנים והם ציפו לישועת השם.
כסגולה הם הבטיחו כי הבן הבא אשר ייוולד להם יקרא שמו בישראל 'שמעון', לזכר התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. שנתיים נוספות חלפו, ועדין לא נושעו. אחותו של הרב ג' עמדה להינשא, ויומיים לפני החתונה התקשרה אליה גברת ג' וביקשה להזכיר את שמה לתפילה, להיפקד בזרע של קיימא. הכלה שמעה את הבקשה והבטיחה להתפלל מכל הלב, "אבל", היא הוסיפה. "יש לי משהו לומר לך, אולי עכשיו הזמן להגיד את זה, את מוכנה לשמוע?"
בשנת תשע"ח נסעו משפחת ג' למירון. הם הודו לשם על שלושת הילדים שנתברכו בהם, והתפללו שיזכו לעוד ילדים. ילדם השלישי כבר בן חמש שנים והם ציפו לישועת השם.
כסגולה הם הבטיחו כי הבן הבא אשר ייוולד להם יקרא שמו בישראל 'שמעון', לזכר התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. שנתיים נוספות חלפו, ועדין לא נושעו. אחותו של הרב ג' עמדה להינשא, ויומיים לפני החתונה התקשרה אליה גברת ג' וביקשה להזכיר את שמה לתפילה, להיפקד בזרע של קיימא. הכלה שמעה את הבקשה והבטיחה להתפלל מכל הלב, "אבל", היא הוסיפה. "יש לי משהו לומר לך, אולי עכשיו הזמן להגיד את זה, את מוכנה לשמוע?"
גברת ג' הרגישה שהכלה רוצה לומר משהו משמעותי וטעון. "אני מוכנה", היא אמרה.
"אני זוכרת שלפני שבע שנים סיפרת שהיית עם בת דודה שלנו, גברת ש', בבית החלמה 'אם וילד' בבני ברק, והיה איזה מאורע לא נעים שם עם אשה שהיתה אמורה להיות איתה בחדר. יכול להיות שצריך לבקש ממנה מחילה".
גברת ג' תפסה את הראש. מי יודע? אולי גיסתה צודקת. ברגע אחד עלתה התמונה מול עיניה. הנה היא אמא מאושרת נכנסת לבית החלמה ומקבלת חדר. באותו יום מגיעה לבית ההחלמה גם בת הדודה – גברת ש', והן כל כך נרגשות ומתפעלות מההשגחה העליונה. "נהיה יחד בחדר בעזרת השם וכל ההחלמה תהפוך לחוויה".
גברת ש' התעלמה מהעובדה שבבית חולים פגשה את גברת ו', והן סיכמו שבבית החלמה הן תשהינה יחד באותו חדר. כאשר ביקשה להיות יחד עם גברת ג', אמרו לה בקבלה שהיא כבר רשומה יחד עם גברת ו', שביקשה להיות יחד איתה בחדר.
"נכון שדיברנו על זה", אמרה גברת ש', "אבל אז לא ידעתי שאני אפגוש כאן את בת הדודה שלי. אני רוצה להיות איתה".
כשגברת ו' ניגשה לקבלה וביקשה להצטרף לחדר של גברת ש', הציעה הפקידה להכניס את שלושתן יחד לחדר אחד, אך גברת ג' לא הסכימה. עם כל החשיבות של השהיה יחד, היא בכל זאת הגיעה כדי להחלים, ושלוש בחדר זה הרבה מדי.
בסופו של דבר גברת ג' וגברת ש' קיבלו חדר אחד, וגברת ו' נשלחה לחדר אחר. הרגשת הדחיה כאבה לה. זה היה חשוב לה מאד. כבר כמה ימים קיוותה שיהיה לה נעים פה, ובסוף נדחתה בבושות, והתייחסו אליה ככלי אין חפץ בו.
"אני חושבת", אמרה הכלה לגברת ג', "שהסיפור הזה קשור לענין, כי גם בגברת ש' נתקיים הכתוב "ותעמוד מלדת" מאז. יש לה שני ילדים וזהו".
אחרי רגע של דממה אמרה גברת ג': "תודה לך. תודה שהזכרת לי, בס"ד אנחנו ניקח את הדברים לתשומת לבנו".
כמה ימים אחרי החתונה יצאו גברת ג' וגברת ש' למסע חיפושים. השתיים ניסו לעלות על עקבותיה של גברת ו', אך הן לא זכרו את שמה, מלבד זה ששמה התחיל באות ו'. כשביקשו לברר פרטים בבית החלמה, בדקו יגעו ולא מצאו, ואמרו להם "זה סיפור מלפני שבע שנים. השמות של הנשים שהיו פה כבר נמחקו מאז".
השתיים לא ויתרו. הן המשיכו הלאה לחפש, נזכרו בעוד פרטים מזהים נוספים, ואחרי חיפוש מיגע, מצאו סוף סוף את מספר הטלפון של גברת ו'. ברוך השם, התקשרו אליה בשיחת ועידה. גברת ו' נזכרה מיד במה שהיה. נראה שהכאב אותו חשה אז, חזק מספיק כדי להשאיר את רישומו שבע שנים אחר כך.
בעלה הצדיק שמע את השיחה מהצד, וביקש ממנה לומר בפה מלא שאין לה שום קפידא עליהן. היא סלחה ומחלה ובירכה אותן בכל ליבה שתיוושענה במהרה אמן.
אכן. הישועה הגיעה מיד. ביום י"ח ניסן, בשנה זו, חודש ימים לפני ל"ג בעומר, זכה הרב ג' לקיים את הבטחתו לרבי שמעון בר יוחאי. ברוב עם ובהתרגשות רבה ענה בעת הברית 'קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל 'שמעון'. וכשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים ונאמר אמן.
יומיים לאחר מכן, בכ' ניסן, בשעה שהרב ג' ערך סעודה לכבוד 'השלישי למילה' הגיעה הבשורה הטובה מבת הדודה. גברת ש' ילדה בת! מזל טוב!
אצל משפחת ש' השמחה היתה כפולה, מאחר שבאותו זמן נתבשרו בבשורה טובה על ישועה גדולה משמים שנושעו בה באותם ימים.
