ברגע הראשון חשב להשמיע קול זעקה ומרה ולברוח כל עוד נשמתו בו

אותות ומופתים נקשרו בשמו של הרופא הנוכחי. חולי דלקות פרקים רבים שהגיעו למרפאתו כשהם מובלים על כסא גלגלים, שבו כעבור זמן להודות לו, צועדים על רגליהם ובריאים כאחד האדם. מיטב עסקני הרפואה נמנו וגמרו אודותיו כי 'אתמחי גברא ואתמחי קמיע'.

כבר בכניסה אל הבית, החל ליבו של רבי דניאל להלום מפחד. הילת המסתורין שריחפה בחלל, לא מצאה חן בעיניו כלל. מי יודע אם לא נקלע למאורה של כישוף?

מעשה פלא נורא התרחש עם הגה"צ רבי דניאל פריש זצוק"ל מח"ס 'מתוק מדבש' על הזוה"ק, שהביא לקידוש שמו ית' לעיני עמי הארץ.

היה זה כאשר ייסוריו מדלקת הפרקים גברו מאוד, ובעצת כ"ק אדמו"ר הגה"ק מטהאש זיע"א, יצא לדרוש ברופאים בתקווה להעלות ארוכה למדוויו. את ראשית דרכו עשה אל לונדון הבירה בה ישב באותו זמן רופא בעל שם עולמי. מהר מאוד נוכח שאין לו לרופא האנגלי להציע כל חדש והוא החל אורז את חפציו.

בעודו מתכנן את המשך דרכו, השיג אותו מכתב של אחד מאנשיו המספר בהתרגשות אודות רופא מסתורי המתגורר בעיירה נידחת, לא הרחק ממענילא, בירת הפיליפינים, ובידו תרופה למחלה חשוכת המרפא. היה בו במכתב זה משום לועג לרש, אחר שידם של הרופאים המהוללים קצרה מלהושיע. אמנם היהודי התעקש, ולאחר שדבריו נבדקו ביסודיות, התחוור כי יש בהם ממש. קיים מספר לא מבוטל של חולים שנסעו למענליא כשהם רתוקים למיטתם וחזרו בריאים.

אחר התייעצות עם ידידיו גדולי ישראל, שם רבי דניאל פעמיו למענילא, מלווה בבנו החשוב ובעל הייסורים רבי צבי אריה. יחד עם התקווה החדשה, מלא ליבו חשש. מי יודע מה טיבם של הרופאים המסתוריים בפיליפינים?

אחרי שהסתדר בבית האכסניא שהוכן לו על ידי עסקן מקומי, החל רבי דניאל לברר אודות מקומה של העיירה הנידחת המדוברת. התברר כי היא שוכנת במרחק ארבע שעות נסיעה ממענילא הבירה, בלב סביבה נחשלת ותמהונית שילידיה בקושי ראו מכונית. ההגעה אל הרופא כרוכה איפוא בתלאות לא מועטות, אך אם כבר הגיע עד לכאן, לא יסוג עכשיו.

כעבור שעת נסיעה מבית המלון שבבירה, החלו להיעלם בהדרגה בניניו הגבוהים של הכרך ועמק כפרי ישן ועזוב הלך ונפרש לכל מלוא העין. אלפי בתים מטים לנפול, מקורים באלומות קש צהובים מיושן וטובלים בשפע פסולת אנושית. כעבור ארבע שעות, הגיע בבת אחת כביש האספלט אל קיצו, ושביל חצץ שופע מהמורות תפס את מקומו. רבי דניאל ירד מהרכב והחל מדדה בקושי, כשהוא נתמך בידי בנו, בואכה הכפר הקטן שבמורד.

ישישים מזוקנים וחובשי טורבנים, הביטו עליהם בפליאה מפתחי הבקתות. נחילי ילדים לבושי סחבות נהרו לעברם מהחצרות והציעו סלי נצרים למכירה תמורת גרושים. קשה היה למצוא את הדרך בהמולה הכפרית.

בשיחה טלפונית שקיים ר' צבי אריה מהמקום עם איש הקשר שלהם, נמסר להם כי ביתו של הרופא צריך להימצא לקראת סוף הרחוב הראשי, מאחורי חנות קטנה לממכר מטאטים.

***

אותות ומופתים נקשרו בשמו של הרופא הנוכחי. חולי דלקות פרקים רבים שהגיעו למרפאתו כשהם מובלים על כסא גלגלים, שבו כעבור זמן להודות לו, צועדים על רגליהם ובריאים כאחד האדם. מיטב עסקני הרפואה נמנו וגמרו אודותיו כי 'אתמחי גברא ואתמחי קמיע'.

כבר בכניסה אל הבית, החל ליבו של רבי דניאל להלום מפחד. הילת המסתורין שריחפה בחלל, לא מצאה חן בעיניו כלל. מי יודע אם לא נקלע למאורה של כישוף?

אדם בעל פנים מלומדות יצא מחדרו של הרופא ורבי דניאל ניגש אליו בבקשו לדלות מפיו פרטים אודות שיטת הטיפול. עיניו של האיש נדלקו. "הרופא מומחה בהמשכת כוחות רוחניים המתקנים את 'ההילה הרוחנית האופפת את הגוף', ובכך הוא פותר את 'שורש הבעיה' שממנה נמשכת המחלה"...

רבי דניאל הקשיב והתחלחל. עשרות שנות מלחמתו עם יצר הרע פרצו החוצה. הוא לא יניח לטומאה דריסת רגל בגופו ובנפשו, ויהי מה!

ברגע הראשון חשב להשמיע קול זעקה ומרה ולברוח כל עוד נשמתו בו. אך במחשבה שנייה אמר לעצמו: הלא הרבש"ע הוא אחד יחיד ומיוחד ובעל הכוחות כולם, ובלעדיו אין שום כוח בעולם! אין ספק כי בעודי מוסר את נפשי במחשבה על ייחוד שמו יתברך, אין שום כוח טומאה בעולם יכול לשלוט בי! ומתוך מחשבות נוקבות אלו צעד בעוז לעבר חדרו של הרופא.

כשנפתחה הדלת נעץ ברופא התמהוני את עיניו הרושפות והתיישב ללא אומר ודברים על הכסא. הגיגיו הסוערים הטילו אימתה ופחד על סביבותיו. הרופא נרתע לרגע והביט בו בעיניים קמות. לאחר מכן התקרב והחל לאפוף את ראשו בתנועות ידיו. עיניו נעצמו בריכוז גבוה ומצחו נחרש תלמים, ידיו נעו מעלה ומטה כמו כנפיים ומפיו בקעו מלמולים.

מחשבותיו הקדושות של רבי דניאל סערו וגופו הכחוש רטט מפחד. אפילו על מלוויו שניצבו הרחק, נפלה חרדת אלוקים. אין עוד מלבדו!!! כולא קמיה כלא חשיבא!!! הקדושה נכנסת לחור הפתן ותוקעת סכין בקדקדו. אין טומאה ואין כישוף, הכל הבל הבלים! אין עוד מלבדו יתברך וכל הכוחות כולם בטלים ומבוטלים כעפרא דארעא!...

וכך תיאר רבי דניאל לימים את הרגעים: "ואני ציירתי לפני עיני, בבחינת "שוויתי ה' לנגדי תמיד", וחזרתי הרבה פעמים "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו, "מלא כל הארץ כבודו", "לית אתר פנוי מיניה" והוא "ממלא כל עלמין ולעילא מכל עלמין ותחת כל עלמין" והוא מחיה ומהוה כל העולמות וכל הברואים והנמצאים בהם בשפעו הקדוש והטהור, ואלמלי יצויר העדר שפעו רגע חלילה, היו הכל בטלים ומבטלים, ואמרתי כמה פעמים מש"כ "ואתה מחיה את כולם"...

פתאום החלו עיניו של הרופא לפלבל והוא החוויר כסיד. עוזרו שניצב לא הרחק בהה בו בפחד ודאגה גם יחד. לרגע עצר הרופא ונעץ ברבי דניאל מבטים ממושכים. רבי דניאל לא חדל ממחשבותיו. על פניו שכן אור יקרות.

הרופא חזר לתנועותיו ביתר שאת. גופו החל להרטיט ולשונו פצחה במסכת לחשים. ידיו נעו בפתאומיות כלפי מעלה, כאילו אוספות רוח ממקור נעלם, ואחר שבו וירדו באיטיות לעבר ראשו של רבי דניאל, כאילו מאצילות עליו את הרוח שנאסף. גופו של הרופא התפתל אנה ואנה כטובע אוחז בקש עד שהוא צנח על כסא סמוך כשפיו נמלטת זעקה: אוי!!!...

הוא חזר להסתכל על רבי דניאל במבט זעף ומאשים.

תוכל לומר לי על מה אתה חושב???

רבי דניאל השיב ברוגע: אני חושב: אין עוד מלבדו!!! שבורא העולם, אור האין סוף, הוא אחד יחיד ומיוחד וחוץ ממנו אין כלום!...

לא טוב! לא טוב! רטן הרופא וגוו הזקף קימעה. אם תרצה שאעזור לך תצטרך לחדול מהמחשבות הללו ולהתמסר אלי. להתבטל אלי. אתה מבין?

אוי כמה שרבי דניאל הבין. הוא זינק מהכיסא ופרץ החוצה בצעדי ריקוד. הרופא ועוזרו הביטו אחריו בעיניים קמות, וקולטים בדרך הכואבת שיש כוח מעל כל הכוחות.

השמש שכבר נטתה אל פאתי מערב, הזכירה לרבי דניאל כי הגיעה שעת המנחה. הוא מיהר לצאת מהכפר המשוקץ ועמד להתפלל בין עצי השדה. עיניו נישאו השמימה והמילים הקדושות פרצו מפיו בהתלהבות אדירה: אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה... גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר!...

תיבות התפילה התערבבו עם מילים נרגשות באידיש שהתגלגלו מפיו ועם דמעות שזלגו ללא מעצורים. במה אודה לך אבי שבשמים על שזיכית אותי לגלות את אמיתות ייחודך כאן בעמקי שאול?

"ויהי בעלות המנחה, וייגש אליהו הנביא ויאמר, ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל, היום ייוודע כי אתה אלוקים בישראל, ואני עבדך, ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלוקים ואתה הסיבות את לבם אחורנית, ותפל אש ה' ותאכל את העולה... וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו, ה' הוא האלוקים! ה' הוא האלוקים!"... (מלכים א' י"ח, ל"ו-ל"ט).

וכך העיד רבי דניאל על עצמו: "והתפללתי תפילת מנחה מתוך התעוררות והתרוממות הנפש שאפילו בתפילת נעילה ביוה"כ לא זכיתי לזה, ולוואי שאזכה להרגיש זאת עוד פעם בימי חיי!"...

הסיפור הנורא והמסעיר עשה לו כנפיים בכל רחבי העולם ועורר רבים לתשובה ולאמונה פשוטה בהשי"ת הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיבא.

רבי דניאל עצמו שב אל ביתו שבירושלים עיר הקודש וכתב את דבר המעשה הנורא בזיכרונותיו, כשהוא מסיים: "ומאז ועד עתה ב"ה, אין יום שלא היו לי יסורים ל"ע... הקב"ה יחזק את כוחי ומוחי לעבודתו יתברך..."

(גליון קנין תורה)