ברגע אחרון ממש צץ לו לפתע פתאום אל מול פניו של החייל, מפקד נאצי גדול
החייל הגוי עמד נדהם לנוכח עזות רוחו של היהודי, הוא התרגז מאוד מתשובתו של האיש. תיכף תפס את נשקו והצמידו לרקתו של היהודי, והחל לצווח עליו בקול גדול: מה אמרת? חייך לא נתונים בידי? הנה אוכיח לך! בלחיצה קטנה אחת על הדק הרובה שבידי, אגמור את חייך כאן ועכשיו!
אבל היהודי החזק לא נבהל, ועונה שוב בתום לבבו ובאמונה פשוטה יוקדת: אם השם לא ירצה בכך לא תוכל לעשות לי כלום! - 'כי אני ה' בקרב הארץ'!
החייל העצבני החל לאבד את עשתונותיו, ובו ברגע החליט להוכיח ליהודי הזה מי כאן בעל הבית!
בתקופה השואה בימי הרס עולם, היה דם יהודי הפקר רחמנא ליצלן, כל חייל נאצי פשוט שהחזיק רובה בידו היה ביכולתו להרוג יהודים כאוות נפשו האכזרית, ללא שום סיבה, ובאין פוצה פה ומצפצף כידוע.
באחד ממצעדי הניצחון שערכו הנאציים ברוב פאר, כדרכם בכל מקום שכבשו, נכנסו אל העיר פלוגות בתהלוכה קפדנית ומדוקדקת, ובמועל יד ושאגות 'הייל היטלר' הגיעו עד מרכז טבורה של עיר, ותיכף עם תום הטקס והצרמוניה הגדולה התפזרו החיילים חיש בכל רחבי העיר כדי להשלים את השתלטותם על העיר.
והנה ברחוב צדדי וקטן, הבחין אחד החיילים ביהודי הממהר אל מחבוא המרתף שהוכן מבעוד מועד. שנאתו היוקדת הנובעת מן ההלכה הידועה של "עשיו שונא ליעקב" בערה בו, והוא צרח עליו בקול מאוים, תוך שהוא מכוון את נשקו כנגדו: האלט! [עצור!].
היהודי המסכן נאלץ להוותו לעמוד דום! לפקודתו של החייל השפל, מי אתה? צעק החייל ברוב כעס וחמה, מה שמך? ומה מעשיך כאן? – לאחר חקירה קצרה וצולבת סינן בחמת זעם אל היהודי: דע לך, שמעכשיו שכבשנו את העיר אנחנו כאן הבעלי בתים! ועליכם היהודונים לציית במאת האחוזים לכל פקודה! שכן חייכם שלכם נתונים בידינו! – גם אתה בעצמך, הוסיף הגרמני כשהוא מנפנף בנשקו הדרוך, חייך נתונים כעת בידי! - ויכולני להמיתך בירייה פשוטה כאן ועכשיו!
היהודי, שהיה אמנם איש פשוט, אבל חדור באמונה פשוטה ותמימה 'כי אני ה' בקרב הארץ', לא היה מסוגל לשמוע את דברי הנאצה הללו. הוא אזר אומץ ואמר לו לחייל הנבער: טעות בידך! אתה מצד עצמך אינך יכול לעולל מאומה! ורק ברצון השם יתברך שם למעלה נעשה ונפעל הכל, ואין אתה כי אם שליח ההשגחה העליונה, כגרזן ביד החוצב!
החייל הגוי עמד נדהם לנוכח עזות רוחו של היהודי, הוא התרגז מאוד מתשובתו של האיש. תיכף תפס את נשקו והצמידו לרקתו של היהודי, והחל לצווח עליו בקול גדול: מה אמרת? חייך לא נתונים בידי? הנה אוכיח לך! בלחיצה קטנה אחת על הדק הרובה שבידי, אגמור את חייך כאן ועכשיו!
אבל היהודי החזק לא נבהל, ועונה שוב בתום לבבו ובאמונה פשוטה יוקדת: אם השם לא ירצה בכך לא תוכל לעשות לי כלום! - 'כי אני ה' בקרב הארץ'!
החייל העצבני החל לאבד את עשתונותיו, ובו ברגע החליט להוכיח ליהודי הזה מי כאן בעל הבית!
ברם יושב בשמים ישחק, והנה ברגע אחרון ממש צץ לו לפתע פתאום באותו רחוב, אל מול פניו של החייל, מפקד נאצי גדול ורם דרג, מוקף בשומרי ראש ובפלוגת קצינים עם דרגות קצונה שונות המוצמדות לדש בגדיהם. וכראותו את המחזה של החייל המתנכל אל היהודי כך באמצע הרחוב, לא מצא הדבר חן בעיניו, והוא שאג לעבר החייל: וַואס איז דאַס? על מה עצרת כאן את היהודי הזה?
החייל נבהל על נפשו, הוא הזדקר על עומדו הצדיע למפקד הנעלה, והסביר שהיהודי הזה התנכל אליו באמצע הרחוב והתחצף כנגדו!
עזוב את היהודון! פקד עליו המפקד, וחזור מהרה אל פלוגתך! לא כל חייל פשוט יעשה כאן דין לעצמו! אתה אינך בעל הבית!!! ומכאן ואילך תפעל אך ורק על פי הפקודות הברורות!
בתוך כך, בעוד אלו השניים הפוקד עם הפקוד עומדים ומתווכחים זה עם זה, שכחו לרגע לתת עיניהם על היהודי, אשר ניצל היטב את הרגע, הרים רגליים וברח הרחק אל מחבואו, הקצינים רמי הדרג שניסו לרדוף אחריו לא הצליחו לתפסו, וחייו ניתנו לו לשלל!
היהודי הניצול עבר את כל מאורעות השואה, ובכוח האמונה הפשוטה 'כי אני ה'בקרב הארץ' שבערה בקרבו החזיק מעמד בכל הקשיים והסכנות, ולאחר המלחמה עלה לארץ הקודש, וזכה להקים בית נאמן בישראל, ולראות דורות ישרים מבורכים.
את טיב זה המעשה מספר בעל המעשה דנן מדי שנה בשנה בחג האמונה, בליל הסדר, בפני נכדיו הרבים, כדי לנטוע בלבבם שורשי אמונה פשוטה, 'למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ'.
