בעקבות כמה חיוגי טלפון מתוך הרכב היה המקום תוך דקות כמחנה צבא, ניידות מייללות הגיעו מכל צד עם אמבולנסים מצוידים
רבי דוד אינו יכול לפסוע עוד, מצבו אינו בטוב, ישאירו לבד כאן, ברחובות המסוכנים, וילך להזמין אמבולנס? ישאר עצמו ויעצור רכב על אף הסיכון? כנצח נדמו רגעי הלבטים הללו, ורבי דוד הולך וקמל בחולשה, מאבד דם רב.
ברגעים כאלה יש אחד שיודע ומבין, מביט מקשיב ומסייע, אחד יחיד ומיוחד, יתברך שמו ויתעלה.
מיד הופיעו שלוחיו בשטח, רכב משטרה חלף, במקרה, במקום. הרב שטרן אותת בכל כוחותיו עד שעצרו השוטרים לראות מה זה ועל מה זה. בעקבות כמה חיוגי טלפון מתוך הרכב היה המקום תוך דקות כמחנה צבא, ניידות מייללות הגיעו מכל צד עם אמבולנסים מצוידים. פרוז'קטור ענק האיר את השטח, פעילי מד"א טפלו ברבי דוד, העלוהו לאלונקה והעבירוהו בבהילות ליחידה לטיפול נמרץ בהדסה.
סיפור נפלא הובא בספר 'פניני השבת': ליל שבת בירושלים, אחר התפילה בכותל המערבי. הרב שטרן פוסע בצעדים מהירים לכיוון ביתו שבעיר.
משום מה האריך הפעם בשהותו אצל אמו, השוהה בבית אחותו שבעיר העתיקה, עתה עליו למהר לביתו ולמשפחתו. מכיוון שאיחר לצאת מבית אחותו – כבר עתה היו הרחובות ריקים, אחר שמרבית המתפללים כבר עזבו בצוותא לכיוון העיר.
העלטה מטילה פחד, אף הרגילים בהליכה זו אינם יכולים שלא לשוב ולהתפלל להשי"ת כי יצילם מכל צר ואויב.
בעודו פוסע נכחו במהירות, מגיע מולו לפתע ידידו רבי דוד בצעדים כושלים, מודיע לו כי זה עתה נדקר בחזהו ע"י צורר ערבי ימ"ש וכי זקוק הוא לטיפול באופן דחוף. בעודו תומך ברבי דוד וצועד עמו, הרהר הרב שטרן בכך אשר בדיוק בשבת זו התעכב אצל אמו יתר על המידה בעטיו של עיכוב יתר זה יכול הוא עתה לסייע לרבי דוד הפצוע.
רבי דוד התעקש ללכת הביתה. הרב שטרן ניסה לשכנעו כי יואיל לעצור ולקבל כאן טיפול רפואי – אך רבי דוד רצה בכל מחיר להגיע לביתו. לא ארכה הדרך עד שרבי דוד חש כי אינו מסוגל יותר, התיישב על גדר סמוכה ולחש אין אונים כי יש להזעיק אמבולנס. דם רב ניגר ממנו, כל גופו רעד... הרב שטרן חשש לעצור רכב, מתוך פחד שמא יהיה זה רכב ערבי אשר עלול להכניס את שניהם לסכנה, ח"ו. כה קשים רגעים כאלו אשר האדם חש במבוי סתום וכי אין בידו לעשות מאומה. מה יעשה?
רבי דוד אינו יכול לפסוע עוד, מצבו אינו בטוב, ישאירו לבד כאן, ברחובות המסוכנים, וילך להזמין אמבולנס? ישאר עצמו ויעצור רכב על אף הסיכון? כנצח נדמו רגעי הלבטים הללו, ורבי דוד הולך וקמל בחולשה, מאבד דם רב.
ברגעים כאלה יש אחד שיודע ומבין, מביט מקשיב ומסייע, אחד יחיד ומיוחד, יתברך שמו ויתעלה.
מיד הופיעו שלוחיו בשטח, רכב משטרה חלף, במקרה, במקום. הרב שטרן אותת בכל כוחותיו עד שעצרו השוטרים לראות מה זה ועל מה זה. בעקבות כמה חיוגי טלפון מתוך הרכב היה המקום תוך דקות כמחנה צבא, ניידות מייללות הגיעו מכל צד עם אמבולנסים מצוידים. פרוז'קטור ענק האיר את השטח, פעילי מד"א טפלו ברבי דוד, העלוהו לאלונקה והעבירוהו בבהילות ליחידה לטיפול נמרץ בהדסה.
הרב שטרן לא הצטרף אליו, ולו מחמת שיקול פשוט – בשעה זו בני משפחתו מחכים לו, ועליו להודיעם על הקורה. יתר על כן – בני משפחתו של רבי דוד דואגים לו מאד ואינם יודעים מדוע מתמהמה מלבוא. אם ישארו כך עד צאת השבת – עלולים אף הם להיות זקוקים לטיפול, ה' ישמור. יש ללכת ולהודיעם על המתחולל.
"שבתי הביתה", מספר הרב שטרן, "חרד דואג ומתפלל חרישית לשלומו של רבי דוד. עברתי דרך ביתי, הודעתי בעצב על מה שקרה, וכי עלי להיות עתה בפעילות.
שמתי מיד פעמי לביתו של רבי דוד, בעדינות סיפרתי להם על המצב ועל כך שהנושא בטיפול, הלכתי להרב פישר, התייעצתי עמו, ונעזרתי בו להשיג את פרופ' דורסט, מנתח מומחה, אשר אכן הגיע במהירות להדסה וביצע ניתוח מיידי.
רק אז שבתי הביתה לקידוש ולשולחן השבת. בשחזרי את דבר המעשה לא יכול הייתי להתעלם בהתהפכות המצב מצד לצד, ברגע הקשה היינו אני ורבי דוד באפלה, בודדים, חסרי ישע. לא ידעתי מה עומד לקרות, חששתי מאד. רגעים לאחר מכן כבר
היה המקום מואר, שוקק חיים, כל צוות העזרה כבר היה לצידנו, תוך דקות כבר היה רבי דוד ביחידה לטיפול נמרץ, זאת בחסד השי"ת ובנפלאותיו שעבר רכב משטרה במקום.
במוצאי שבת שבתי אל מרכז העניינים. התברר לי כי בחסדי השי"ת הצליח הניתוח וכי בנס הספיקו להצילו, זאת מחמת שהגעתו לבית החולים היתה בזמן. רבי דוד חב אפוא תודה להשי"ת על כך שעיכבני בבית אחותי, ועל אותו רכב משטרה שחלף. שני אירועים פשוטים אלה – הצילו את חייו בחסדי ה'.
תוך כדי מעורבות בכל הקורה, הופתעתי לשמוע כי הפרופ' המנתח הלך נסער מאשר שמע מרבי דוד.
בעיצומו של הניתוח, נכח לראות שהדקירה היתה תחת ללב, ה' ישמור. באופן רגיל היתה דקירה במקום כה רגיש – עלולה לפגוע בחלקי המעיים שבמקום זה, ולגרום לנדקר לחיי צער קשים וחולניים, ירחם ה'.
מה המום היה הפרופ' לגלות, תוך כדי ניתוח, כי חלקי המעיים לא היו במקומם, מקום הדקירה, אלא נפולים היו ומוטים מטה בכמה סנטימטרים, כמו אירע בהם נתק של שבר, ולכן נותרו בשלמותם.
תדהמתו של הפרופ' מכך היתה עצומה והוא ביקש להתעניין אצל הנדקר על תופעה מוזרה זו שהצילה את חייו.
רבי דוד סיפר שאכן לפני שלוש שנים חש בכאבים במקום זה, וצילומים הראו לו כי לקה בשבר באותו חלק מעיים, אשר הוסטו ממקומם.
פרופ' דורסט היה נרעש: "ומדוע לא נותחת אז להשיב את השבר על כנו?"
"שאלתי את פי כ"ק הרבי מלעלוב (זצוק"ל) והורה לי אז לחכות ולא להינתח. שאלתיו אחר שנה ושוב הורה לי לחכות. גם לפני חדשים ספורים שוב הזכרתי אודות כאבים מציקים אלו, הנובעים משבר זה, והרבי הורה לחכות, "עוד לא, עוד לא", אמר.
"כשהרבי אומר", סיים רבי דוד, "אני מציית". "דע כי חייך ניצלו עקב שבר זה", לא מצא הפרופ' מנוח לנפשו, "דקירה זו עלולה היתה לגרום לך לחיים לא חיים, אין לך מושג ממה מנעך השי"ת בגרמו לך שבר זה. אין לך מושג עד מה גבהה רוח הקודש של רבך, עליך להיות מאושר כי עשית כפי שהורה לך".
מרחמי אב הרחמין הממתיק מר במר, מונע דקירת מעיים – בשבר, מקדים מכה וממנה עצמה מתקין רטייה ורפואה.
