בעל חסד אמיתי נמדד בבית פנימה, אין חסד גדול מזה!
'אני אומר לך, הוא מודל לחיקוי ממש. היהודי הנדיב הזה בעל חסד עצום. כל יום הוא מקפיד לרכוש את כל צרכיה של משפחה אחת בישראל, דואג לאם ולילדים לפת לחם, לארוחות בוקר וצהריים. הוא לא רק נותן מכספו – הוא גם טורח בעזרה פיזית, מתאמץ למענם במאוד מאוד, מסייע להם לסדר את הבית ומקפיד ליישב את ההדורים כדי שתהיה בבית אווירה טובה ושליווה...
אני מתפעל ממנו ממש!' הוסיף הרב פינקוס להתלהב. 'הרי איש לא אומר לו תודה, מעולם לא תלו לו מודעת ברכה, ולפי שמועה ששמעתי – לפעמים יש תלונות עליו.... אבל הוא בשלו – מחפש להיטיב לבני המשפחה שהוא בא לביתם, עושה הכל כדי להקל עליהם. אין ספק, זו דמות ראויה להערצה. כמה חסד הוא שופע!' התלמיד לא הבין, למה מספר לו הרב את כל זה? ואיך זה קשור לנושא המדובר?
שעת ערב נעימה בעיר אופקים, במעונו של הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל. בביתו ישב אחד מתלמידיו ושוחח עמו אודות נושאים שונים הקשורים בהנהגת הבית היהודי. לפתע פתאום נעץ הרב פינקוס את עינו בנקודה רחוקה בקצה האופק, ואמר לתלמידו:
'ראה נא, בנושא המדובר, אני חייב לספר לך שזכיתי פעם להכיר יהודי נדיב לב גדול, שאני כל העת מתפעל ממעשי צדקותיו. האיש לא מבקש כבוד, שמו לא מונצח באף מקום, ובד בבד – הוא איש חסד אמיתי, במלוא מובן המילה...' – הרב עצר לרגע, והתלמיד התפלא מה לתיאור הנדיב האמור ולשיחה בה הם עוסקים, אולם המשיך להאזין בקשב.
'אני אומר לך, הוא מודל לחיקוי ממש. היהודי הנדיב הזה בעל חסד עצום. כל יום הוא מקפיד לרכוש את כל צרכיה של משפחה אחת בישראל, דואג לאם ולילדים לפת לחם, לארוחות בוקר וצהריים. הוא לא רק נותן מכספו – הוא גם טורח בעזרה פיזית, מתאמץ למענם במאוד מאוד, מסייע להם לסדר את הבית ומקפיד ליישב את ההדורים כדי שתהיה בבית אווירה טובה ושליווה...
אני מתפעל ממנו ממש!' הוסיף הרב פינקוס להתלהב. 'הרי איש לא אומר לו תודה, מעולם לא תלו לו מודעת ברכה, ולפי שמועה ששמעתי – לפעמים יש תלונות עליו.... אבל הוא בשלו – מחפש להיטיב לבני המשפחה שהוא בא לביתם, עושה הכל כדי להקל עליהם. אין ספק, זו דמות ראויה להערצה. כמה חסד הוא שופע!' התלמיד לא הבין, למה מספר לו הרב את כל זה? ואיך זה קשור לנושא המדובר?
ואז יישב הרב את סקרנותו:
'האמת שלא רק אני מכיר אותו, גם אתה... זה אני! הרי מדי בוקר עם שחר אני ממהר למכולת ורוכש מכספי את צרכי הארוחות למשך כל היום עבור כל בני המשפחה. גם במשך היום אני מסייע לא אחת, ובעיקר – מקפיד להושיט יד בבית ולהעניק מילה טובה וחיוך לכל אחד. אני הוא בעל החסד הלזה!' אמר הרב פינקוס בהתלהבות.
למותר לציין כי הרב פינקוס לא ביקש להתהדר או להתגאות חלילה, לא היה עניו ופשטן ממנו. בתיאור הזה הוא ביקש לפקוח את עין תלמידו בהסבר פשוט: אנשים נוטים לחשוב שכדי לעשות חסד צריך לפתוח ארגון! לשלוח אוכל לחזית! לארח משפחות מהצפון או מהדרום! להפעיל מערך של מכוניות ומתנדבים! לא ולא! בעל חסד אמיתי נמדד בבית פנימה, אין חסד גדול מזה! כל עזרה בבית, כל רכישת מוצרים, כל חיוך לאשה או לילד – אלו מעשי חסד כבירים, זה חסד במיטבו!
בתקופה כזו, כשאנו נדרשים להרבות בחסד – הבה נתחיל בבית!
על זאת מסופר כי הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל פגש פעם בתלמידו הגאון רבי נפתלי אמסטרדם זצ"ל, ושאל את רבי נפתלי אם הוא עוסק בחסד. רבי נפתלי השיבו שאין לו כסף ואין לו יכולת לגייס כסף, ולפיכך נמנע הוא מלעסוק בחסד. רבי ישראל סלנטר נזעק: וכי צריך כסף כדי להרבות בחסד? הרי לכל אחד יש אינספור הזדמנויות להרבות בחסד בתוך הבית שלו! להקל על האישה, לסייע לילדים, לרכוש משהו מפתיע שייתן תחושה טובה, לחייך ולשמור על אווירה נעימה. אין צורך לחפש את החסד אי שם רחוק מן העין, הרי קרוב אלינו הדבר מאוד, בבית של כל אחד מאיתנו!
