בעל המקום הוזעק בדחיפות. הביט לרגע קט על הטנדר העמוס ופכר את ראשו בשתי ידיו: אוי ואבוי!
הצימר הכיל אמנם את כל מה שהובטח - אבל הוא היה תפוס עם משפחה אחרת!
בעל המקום הוזעק בדחיפות. הביט לרגע קט על הטנדר העמוס ופכר את ראשו בשתי ידיו: אוי ואבוי!
הוא היה מספיק הוגן להודות מיידית שהוא אשם ב"פאשלה". המשפחה מבני-ברק אכן הזמינה את המקום, והוא בטעות מסר אותה למשפחה אחרת שהגיעה מירושלים.
בבת-אחת התנפצו כל החלומות והציפיות. אין צימר, אין חופשה ואין נדנדות. אבל יש נהג טנדר שפורק חבילות בעודו מהרהר: האם ממתינה לו גם נסיעה חזור?...
הקטנים, שלא היו מסוגלים להכיל את האכזבה פרצו בבכי. ילדי המשפחה הירושלמית שכבר שהו בצימר אף הם נבהלו כהוגן. מי יודע, אולי הם יצטוו כעת לעזוב?!
לא בכל שנה יוצאת משפחת ר. לנופש משפחתי בצפון. זה מבצע מורכב טכנית וכלכלית עבורם - משפחה ברוכת ילדים היוצאת על טפיה ומתבגריה. אולי לכן גבהו כל כך גלי השמחה, האושר וההתרגשות בבית הבני-ברקי הצנוע שלהם שֶׁלְּשֵׁמַע הבשורה שהכריז אבא: 'השנה נוסעים בעזרת השם לצפון!'
הצימר שנשכר נשמע מיוחד ומבטיח: בית רעפים קטן ומטופח, חצר גדולה מסביב, נדנדות עץ. הבית מוקף עצים ירוקי עלווה, וחלונותיו משקיפים אל נוף גלילי עוצר נשימה.
ארבעת ימי הנופש סומנו בלורד זוהר במשבצות המתאימות בלוח-השנה שעל קיר המטבח, והילדים החלו לספור את הימים עד ליום המרגש.
היום הגדול הגיע. אבא והבנים מיהרו לתפילת ותיקין. חבל על כל רגע... לנצל במקסימום... הציוד כולו הועמס לתוך הטנדר שנשכר ועד מהרה היו ההורים ואחד-עשר ילדיהם מנופפים לשלום לרחובותיה המהבילים של בני-ברק.
ואז...
***
ואז התפוגג הקסם המופלא באחת.
הצימר הכיל אמנם את כל מה שהובטח - אבל הוא היה תפוס עם משפחה אחרת!
בעל המקום הוזעק בדחיפות. הביט לרגע קט על הטנדר העמוס ופכר את ראשו בשתי ידיו: אוי ואבוי!
הוא היה מספיק הוגן להודות מיידית שהוא אשם ב"פאשלה". המשפחה מבני-ברק אכן הזמינה את המקום, והוא בטעות מסר אותה למשפחה אחרת שהגיעה מירושלים.
בבת-אחת התנפצו כל החלומות והציפיות. אין צימר, אין חופשה ואין נדנדות. אבל יש נהג טנדר שפורק חבילות בעודו מהרהר: האם ממתינה לו גם נסיעה חזור?...
הקטנים, שלא היו מסוגלים להכיל את האכזבה פרצו בבכי. ילדי המשפחה הירושלמית שכבר שהו בצימר אף הם נבהלו כהוגן. מי יודע, אולי הם יצטוו כעת לעזוב?!
***
רק אדם אחד לא איבד את העשתונות. הוא ניצב שם עם שיירה של אחד-עשרה ילדים, ושיירה לא יותר קצרה של מזוודות וחבילות. אבל הוא ידע שגם אם הניסיון הזה קשה. קשה מאוד אפילו. הוא עדיין 'ניסיון' שצריכים לעמוד בו בגבורת נפש.
פנה לאשתו ואמר: "אנחנו יכולים לעמוד על שלנו ולדרוש את הדירה שהזמנו. הבעלים הרי מודה שזו טעות שלו ואנחנו היינו הראשונים שסגרנו על התאריך הזה. על פי הדין הצדק אתנו - אבל אנחנו גם יכולים לוותר".
"לוותר??? איך אפשר לחזור כעת הביתה? איך אפשר לאכזב ככה את הילדים???" מבטה המבולבל נע ממקום למקום.
מישהו צריך לוותר כאן. זה ברור. אבל למה דווקא אנחנו? "נכון. אישר הבעל. אנחנו לא חייבים לוותר. השאלה אם אנחנו רוצים לוותר!"
כעת הגיעה תורם של הילדים. משימה לא פשוטה רבצה על כתפי האב, יהיה עליו לגייס את כל תעצומות הנפש להצליח להביא את הילדים למצב בו הם מוותרים מתוך רצון והסכמה. וואו, זה לא פשוט וכלל. אבל הוא ינסה!...
במילים נעימות ומלטפות נפנה והסביר את גודל הזכות שנפלה עתה בחלקם... את עוצמתם של הרגעים הבאים... את ההזדמנות... ודברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. התהליך הלא-פשוט הצליח עד שכולם נמנו וגמרו: חוזרים לבני-ברק. גם היו דמעות אכזבה, אשר נמחו ביד אוהבת של הורים אצילים.
***
מיד לאחר שחזרו הביתה הלך הבן הגדול לבית הכנסת השכונתי להתפלל מנחה. הוא עדיין היה שרוי בהתרוממות רוח מיוחדת במינה, והתפילה הייתה בהתאם. משתפכת...
לאחר מכן הלך האבא לבית הכנסת השכונתי להתפלל מנחה. גם הוא עדיין היה שרוי בהתרוממות רוח מיוחדת במינה, וגם התפילה שלו הייתה בהתאם. משתפכת...
שניהם לא הבחינו בהרב פ. שניצב בפינה ועקב אחריהם.
הרב פ. מתגורר במודיעין-עילית ורק נקלע לבית כנסת זה. כאשר הבחין במקרה בתפילתו המיוחדת של הבחור החליט לברר עליו. הוא הרי מחפש שידוך עבור בתו, מוכן לשלם עבורה הון,
אבל לא על כל אחד... והנה בחור שגם בבין הזמנים מתפלל כמו בתפילת 'נעילה'!
עם תום התפילה ניגש לאחד המתפללים ושאל אודות הבחור. הלה מסר לו פרטים ראשונים וציין: 'הנה אבא של הבחור. הוא עכשיו נכנס'. החליט הרב פ. לתהות מעט גם על קנקנו של האבא
ולהישאר במקום גם במנין הבא. משהבחין שהתפילה של האבא דומה לתפילת הבן, החליט לברר על המשפחה הזו לעומק.
לאחר תקופת בירורים היה ברור לו: זה בדיוק מה שאני רוצה! ובחלוף תקופה קצרה נוספת: מזל-טוב!
***
ורק לחשוב על כך שבמקום להתנדנד באותה תפילה בבית כנסת, היה הבחור מתנדנד על הנדנדה בצפון הרחוק... או שאבא שלו היה מתנדנד על קבר קדוש בתפילה לזיווג הגון עבור בנו...
מי חלם שפירות הויתור יצמחו כבר באותו יום!
לאחר האירוסין התעניין שכן אצל האבא 'מי השדכן'? והוא ענה: 'מישהו מהצפון'...
