בנו של בעל המעשה מספר בעדות אישית: קריאת 'ויהי אחרי מות' הביאה להתחזקותו של אבי והאריכה את ימיו ושנותיו הטובות...
סיפרתי לו את כל הסיפור מהחל ועד כלה. על אבי שזקוק לרפואה שלמה, ועל רצוני להתחזק בשמירת הלשון. הוא מחל בפה מלא, וגם לקח את שמו של אבי להתפלל עליו יחד עם תלמידיו בחיידר בו הוא מלמד. בשלב הזה ירדה עלי רגיעה. אבא! אמרתי בלבי, עשיתי למענך השתדלות כבירה. ועכשיו, אין לנו אלא לצפות לישועת ה'.
סיפור מפי בעל המעשה: אבי שיחיה עבר סדרה קצרה של טיפולים, ובסייעתא דשמיא התגבר על 'גידול' שהתגלה אצלו באזור הגרון. הוא שב לחיים תקינים והמשיך לנווט את משפחתנו כמו שרק אבא יכול. המשכנו את חיינו על מי מנוחות, וכבר חשבנו שאפשר לשכוח מהתקופה הקשה שעברנו. אולם פתאום בפסח, שמעתי מאבי שהוא מרגיש משהו. "הגרון?" קראתי בחרדה. הוא הנהן בראשו באיטיות, כשמבטו מלא משמעות. הבנתי שזה לא סיפור קליל שנגמר עם אנטיביוטיקה וזהו, אלא משהו הרבה יותר רציני.
ימי חוה"מ פסח הם ימים של איחוד המשפחה. אנו עולים משפחות משפחות ופוגשים את ההורים, משוחחים בדברי תורה ושומעים מקרוב מהנעשה והנשמע זה אצל זה. אבא השתדל לחייך ולקבל את פנינו בשמחה, אבל לא היה שייך להסתיר את ענן החרדה שהיה נתון בו. שמחת היום טוב הפכה לתוגה. אבא המעיט לדבר. כאשר דיבר לא היה זה קולו שלו, אלא קול אחר, שונה. הגוש שנתקע לו בגרון מיאן לזוז משם, והוא בקושי היה יכול לבלוע משהו. בסוף המועד עמדה תזונתו היומית על כוס מים ליום, אותה הוא שתה במאמצים אדירים. אני רואה את אבי כך, ועיני רואות וכלות. לא בזבזנו זמן. הרופא הריץ אותנו לבדיקות יקרות מאד, ואנחנו עשינו את המוטל עלינו. בתוכי רעשתי וגעשתי. הבנתי שמסתתר כאן משהו עמוק. 'הן אבא כבר יצא מזה! הוא כבר הרגיש טוב ותיפקד במאה אחוזים! החסדים והרחמים שהושפעו עליו משמים היו מובנים גם בדרך הטבע, ועכשיו, כזה 'בְּרוך'... וכל כך מהר. מתי בכלל זה הספיק לקרות?
נעים לנו לספר סיפורים על מצב קשה מאד, שהרופאים חוזים שחורות, והנה הם ממצמצים בעיניהם, מקשתים את גבותיהם, ואינם מבינים, איך זה שהמחלה נעלמה? ממש נס! אבל לצערי, הרגשתי שקרה כאן ההיפך מנס. אחרי שכל המדדים הראו שהכל טוב, פתאום השתנתה התמונה באחת, ולא לטובה. הייתי מוכרח להתחזק. התפללתי לה' שיאיר את עיני. ידעתי שיש לי המון מה להשתפר, בכל התחומים, אך בוודאי ישנה נקודה מסוימת, שהיא היא הגורמת. מהי? חיפשתי אותה. בשעה שעשו לאבי צילום שבדק את נבכי גופו, בדקתי אני את נבכי נשמתי...
באותם ימים רעשה הארץ וגעשה מסיפורו של ר' דוד קלצקין שליט"א, שמצא את מצבתה של רוקחת ערירית בדיוק ביום היארצייט שלה. שמעתי את הסיפור ואחזור עליו כאן בקיצור נמרץ ממש: ר' אהרן שמע שמצאו את המצבה, והוא הבין שעם 'מציאה' זו יגיע הקץ לצרותיו. בהיותו בחור הוא פגע ברוקחת, כיוון שהיא הביאה לו משחה לא נכונה. בכעסו כי גבר התיז מהתכשיר שבידו לעבר פניה, והפטיר, שאת זה היא תביא לילדים שלה... הרוקחת, שלא הקימה בית, נפגעה עמוקות, וביום מן הימים קם ר' אהרן בבוקר עם עיוות בפניו, וכמו"כ קולו הנאה שהתברך בו, השתנה, ומלבד זאת, במשך שנים רבות לא נפקד בילדים. עתה, כאשר נמצאה המצבה, הוא עלה עם מניין על קברה וביקש מנשמתה סליחה ומחילה. בשבת שלאחר המעמד הנורא, בזמן תפילת שחרית, גלגלה ההשגחה העליונה, שלא נמצא בעל קורא בבית הכנסת. ר' אהרן, שבאותו בוקר קולו נעשה צלול כמו לפני עשרות שנים, וכמו"כ חזר למראהו הקודם, עלה לקריאת התורה במילים 'ויהי אחרי מות'.... ואז... הוא לא יכול היה להמשיך לקרוא. דמעות התרגשות התפרצו מעיניו, ורק אחרי דקות ארוכות, התאושש וחזר לקרוא בתורה, והנה, קולו ערב ונעים. שעת קריאת התורה נעשתה לעונג צרוף עבור כל השומעים, והיא הפכה לשיחת היום, ואחר כך לשיחת השבוע, ולשיחת השנה... גם אני שמעתי את הסיפור הזה.
לפרנסתי אני עוסק בכתיבת סת"ם, והנה, אני ניגש אל שולחן הסופרים שלי, להמשיך בכתיבת ספר תורה שהתחלתי זה מכבר. בבואי לבדוק היכן אני עומד, אני רואה כי עתה עלי לכתוב את המילים 'ויהי אחרי מות'... לא יכולתי להמשיך לכתוב. הכל היה שקוף כל כך. כאילו אומר לי אבי הרחום שבשמים, ביקשת? קיבלת! רצית הכוונה לדבר שעליך לתקן? הנה הוא. לא לפגוע באנשים, להתחזק בבין אדם לחברו. העמקתי עוד קצת. הן אבי חלה בגרון דווקא, והדבר פגע בקולו שהשתנה, אם כן מידה כנגד מידה, עלי לתקן את עניין הקול. הריני מקבל על עצמי להיזהר בשמירת הלשון, ולצורך כן גם ללמוד מידי יום ביומו שיעור קבוע בספר 'חפץ חיים'.
חזרתי בכוחות מחודשים אל כתיבת ספר התורה - תורת חיים. לא עוברת רבע שעה, והנה מגיע מישהו ומספר לי לשון הרע על אחד מבני המשפחה. קרוב משפחה זה שהתחנך באותם מוסדות כמונו, הלך ומצא לו מסילה שונה בעבודת ה'. הדבר היה למורת רוחם של בני משפחתי, וכדי ביזיון וקצף. איני חושב שדיברו על קרוב משפחה זה לשון הרע רק לשם הגנאי. אנשים כאילו רצו 'לעזור', לכאוב ביחד, לכעוס ביחד. יש אשר חשבו שמצווה 'למחות' בעדו, ויש אשר ביקשו 'למחות דמעות' על ציפיות שלא התממשו... כך או אחרת, בכל הנוגע אליו הותרה הרצועה, ולצערי, בחשתי אף אני בקדרה. אותו בן שיחה שמצא אצלי אוזן קשבת סיים את דברו, ואני תפסתי את עצמי. הן רק לפני כמה דקות קיבלתי על עצמי לשמור על לשוני! באותו רגע הבנתי שהמלחמה על שמירת הלשון היא גורלית לא פחות מהמלחמה על חייו של אבי היקר. אסור לי לתת לצד האחר לנצח! כאשר אתה מכריז מלחמה, מיד מתקומם נגדך האויב ומכה בך. אל תיבהל ממכות, המשך! המערכה רק התחילה. בגמרא (ברכות יט.) כתוב שאם ראית ת"ח חוטא, אל תהרהר אחריו, שבוודאי עשה תשובה. מסבירים הסה"ק, שמפני שעשה תשובה הוא חטא... כי היצר התגבר עליו להכשילו דווקא בעניין שביקש להתחזק בו.
החלטתי להתקשר לאותו קרוב משפחה ולבקש ממנו מחילה. ידעתי שבקשת המחילה לא תפגע בו, כי הוא מודע לדיבורים אודותיו. מצד שני, זה ודאי ייטיב עמו, כאשר יבין כי מכבדים אותו ואת דרכו. התקשרתי אליו, והוא ענה לי בנעימות. סיפרתי לו את כל הסיפור מהחל ועד כלה. על אבי שזקוק לרפואה שלמה, ועל רצוני להתחזק בשמירת הלשון. הוא מחל בפה מלא, וגם לקח את שמו של אבי להתפלל עליו יחד עם תלמידיו בחיידר בו הוא מלמד. בשלב הזה ירדה עלי רגיעה. אבא! אמרתי בלבי, עשיתי למענך השתדלות כבירה. ועכשיו, אין לנו אלא לצפות לישועת ה'.
כעבור שעות מספר ביקרנו אצל הרופא. הרופא הסתכל על הצילומים, צמצם את העיניים ואמר שוב ושוב "כבר חשבנו שאתה בריא".... התמונה הייתה שחורה משחור, והוחלט להתחיל טיפולים מיד אחרי שבת. אחרי שאבא יצא התעכבתי עוד קצת בחדר הרופא, ואמרתי שאני מאמין שהתמונה אינה שחורה כל כך, ומחכה לרפואה שלמה. לפתע נזכר הרופא בתרופה ניסיונית שמתאימה לאנשים עם רכיב מסוים בדם, "יכול להיות שלאבא שלך זה יכול לעזור", אמר.
אבי נכנס לאשפוז, ואנחנו, בני המשפחה, עמלנו להשיג את כל האישורים לתרופה. ברוך השם! האישורים התקבלו, אבא החל לקבל את התרופה, ותוך זמן קצר הוא התחיל לאכול בכוחות עצמו. תוך ימים ספורים נעלמה המחלה לגמרי! עתה, אני מודה לקב"ה על ניסיו ונפלאותיו, ובתוך רבים אהללנו. קריאתי הנרגשת היא: "אל תתייאשו אף פעם! אל תיבהלו אם היצר מתגבר. כישלון הוא לא סוף פסוק, והצילומים הגרועים ביותר יכולים להתנקות. דווקא קריאת 'ויהי אחרי מות', הביאה התחזקות והחייתה את אבי לאורך ימים ושנים טובות...".
