בהתרגשות שאין לתאר התקבלה התשובה המרנינה כי לנוכח מצבו המעודכן של אברימי – שערי הישיבה שבים ונפתחים בפניו.
הכל התייאשו מעתידו, אולם אמו לא התייאשה. היא היתה היחידה שהאמינה שיש דרך להשיב את לבבו התועה של בנה למוטב, והתמסרה להתפלל בעבורו. שעות ארוכות מדי יום שפכה שיח בין דפי ספר התהילים, דמעות רותחות זולגות מעיניה וליבה מיטלטל בסערת נפש. היא בכתה והתחננה למען בנה יקירה, היושב בבית בחוסר מעש ועל סף השעמום המוחלט המביא לידי חטא, ולא הניחה את כח התפילה ולו ליום אחד. במשך כמה שבועות השקיעה האם שעות ארוכות בתפילה למען בנה, כשלא היה נראה שיש סיכוי כלשהו.
בהתרגשות רבה החלה שנת הלימודים באחת הישיבות הקדושות בארץ. את חלל היכל הישיבה מילאו עשרות בחורי חמד שהגיעו מלאי שאיפות וכוונות טובות להתעלות בתורה וביראת שמים. אחד מהם היה נער צעיר ושמו אברימי. גם הוא הגיע מלא שאיפות וכוונות טובות, אולם תוך זמן קצר הבחין הצוות כי הוא שונה מכולם. עד מהרה התברר כי הוא סובל מקשיים שונים, ובעקבותיהם הוא לא משתתף בלימודים כראוי. אם לא די בכך, הרי שגם הפריע במהלך השיעורים ומנע מחבריו ללמוד כראוי, וככל שהצוות התמסר לדבר על לבו ולרוממו – הם לא הצליחו לשנות את דרכיו. בלית ברירה פנו אל הוריו, ובלב כבד מסרו להם כי החל מהיום בנם כבר לא יוכל לבוא בשערי הישיבה...
קשה לתאר את העצבות ושברון הלב בהם קיבלו הוריו את הבשורה הקשה. כמה חיכו וציפו לרגע שבנם היקר יגדל לבחור בן תורה וירא שמים, והנה עתה משאלת ליבם נגוזה מול עיניהם. צערם היה כבד מנשוא, והלך וגבר ככל שהתברר עד כמה הספיק בנם להתרחק מההווי הישיבתי, כך שכל פתרון חלקי או סיוע צמוד כבר לא יוכל לסייע... צוות הישיבה הבטיח כי אם הבחור ישנה את דרכיו וישהה במסגרת מפוקחת כמה שבועות, במהלכם ילמד כראוי ולא יפריע לסובביו להתעלות – הרי שהוא יוזמן לשוב לישיבה שנית, אבל במצבו זה – הדבר בלתי אפשרי. נוכחותו בישיבה אינה תורמת לו, והיא רק מזיקה – לו ולחבריו גם יחד. אולם ההורים הבינו שבכך נגדעה התקווה – הרי אם בישיבה עם צוות חינוכי תומך ועזרה צמודה הוא לא מצליח, כיצד יצליח לעלות על דרך המלך בהיותו נטול ישיבה?!
הכל התייאשו מעתידו, אולם אמו לא התייאשה. היא היתה היחידה שהאמינה שיש דרך להשיב את לבבו התועה של בנה למוטב, והתמסרה להתפלל בעבורו. שעות ארוכות מדי יום שפכה שיח בין דפי ספר התהילים, דמעות רותחות זולגות מעיניה וליבה מיטלטל בסערת נפש. היא בכתה והתחננה למען בנה יקירה, היושב בבית בחוסר מעש ועל סף השעמום המוחלט המביא לידי חטא, ולא הניחה את כח התפילה ולו ליום אחד. במשך כמה שבועות השקיעה האם שעות ארוכות בתפילה למען בנה, כשלא היה נראה שיש סיכוי כלשהו.
הבן היה יוצא לבית הכנסת השכונתי לתפילת שחרית בבוקר, שב לארוחת בוקר, מעביר את הזמן בשעמום, ושב לבית הכנסת לתפילת מנחה וערבית. כל יומו עבר ללא מעש, מתנהל בין בית הכנסת השכונתי למטבח הביתי, מחפש את עצמו...
ובינתיים – אמו בוכה ומתפללת, ואינה יודעת שה' סולל לבנה את דרך הישועה. באחד הימים פגש אברימי יהודי בבית הכנסת, אחד ששב זה עתה בתשובה שלימה, ועודו נבוך בדרכו החדשה בצל האמונה בבורא עולם. הלה שאל את אברימי כמה שאלות, ואברימי הבין כי לפניו ניצב 'בעל תשובה' טרי שאינו מתמצא בנעשה בשכונה. עבורו – זה היה חלום. לב טוב היה לו, והוא חפץ להקל על ידידו החדש את המסע בדרך התורה והמצוות. כך הוא מצא עצמו מסביר לאיש על מנהגים, הלכות והליכות, ואף מצא בו תלמיד השואף להקשיב ל'שיעור צעד ראשון' בלימוד הגמרא, מפי מורו ורבו, מגיד השיעור, אברימי היקר... שעות היום הפכו עמוסות וצפופות יותר ויותר, שעה שהידיד החדש ביקש מאברימי ללמוד עמו ולהסביר לו, ואברימי התמסר למענו בטוב לב...
בחלוף תקופת מה, אמו שמה לב שבנה השתנה לחלוטין. הוא כבר לא מעביר את היום בחוסר מעש, הוא נדרש 'להכין את השיעור' ואחר כך למסור אותו. היא ביקשה מידידי המשפחה לעקוב אחרי הליכותיו, וגילתה כי בנה האהוב למעשה לומד רוב שעות היום. בורא עולם גלגל זאת בדרך שיהיה לו תלמיד צמא לדבר ה', שהשיב את מורו ורבו לדף הגמרא...
כעבור תקופת מה ההורים יצרו קשר עם הישיבה, וביקשו מאחד מאנשי הצוות לעקוב אחר סדר יומו של בנם. בהתרגשות שאין לתאר התקבלה התשובה המרנינה כי לנוכח מצבו המעודכן של אברימי – שערי הישיבה שבים ונפתחים בפניו. לידידו החדש דאגו לחברותא קבועה, ואברימי שב להיכל הישיבה ההומה, בנס מופתי שאיש לא נתן לו סיכויים...
סיכויים לא היו, אבל דמעות כן, והרבה. היתה שם אימא שלא ויתרה, שנלחמה בזעקות שבר ובדמעות רותחות על נפש בנה. וכשיהודי מתפלל מעומק הלב, כשזעקתו עולה מתוך הצרה, כשמתוך נפש מרוסקת בוקעת שאגת התחנונים – בורא עולם מוצא דרכים, סולל מסילות, וממלא את משאלת הלב – משיב את אברימי לישיבה כשאיפת אמו האוהבת. סיפור מפעים זה – עליו העיד הגה''ח רב יוסף חיים גרינוואלד שליט''א, בהוסיפו כי אותו אברימי הפך לאברך תלמיד חכם וירא שמים – מעורר את הלב: כמה פעמים יהודי ניצב בצרה, וחש אבוד מולה. כמה חבל! הרי יש לנו תכנית עבודה מסודרת:
'ותעל שוועתם אל האלוקים – מן העבודה'. מתוך הצרה, מלב הכאב, לזעוק אל ה'. כשיש בעיה בריאותית – להתפלל לרפואה שלמה; כשיש בעיה בפרנסה – להתחנן להרחבת הדעת והכיס; כשיש קושי עם הילדים – להתחנן על נפשם; כשמצפים לשמחה, כשמבקשים ישועה, כשיש צרה – לנצל את רגשות הכאב לזעקה קורעת לב לבורא עולם! וככל שנרבה תפילות ותחנונים, ככל שהתפילה שלנו תבקע מתוך הכאב – כך נזכה לראות בישועת ה' בקרוב!
