בבוקר, למרבה הבושה והבלבול, אני מתעורר מחלום מתוק בשעה עשרים לשבע! מה אני עושה? אם אני נוסע כמו שתכננתי, מתי אתפלל? ואם אני מתפלל במניין כמו שצריך, אני עלול להפסיד את המטוס...

בבוקר, למרבה הבושה והבלבול, אני מתעורר מחלום מתוק בשעה עשרים לשבע! מה אני עושה? אם אני נוסע כמו שתכננתי, מתי אתפלל? ואם אני מתפלל במניין כמו שצריך, אני עלול להפסיד את המטוס, את הכסף ואת החתונה, ולאכזב את כל המשפחה.

המלחמה היתה קשה אבל קצרה. התקשרתי לנהג, התנצלתי על שקמתי בשעה הכי לא מתאימה והצהרתי שאוסיף לו כסף על ההמתנה. אני הולך להתפלל במניין, ומייד כשאסיים נצא לדרך.

הלכתי לבית המדרש הסמוך לביתי, ובסייעתא דשמיא זכיתי להתפלל שחרית כראוי, מתחילה ועד סוף. בשעה שמונה ועשרים הגעתי הביתה, ומיד לקחתי את המזוודות ונכנסתי לרכב. הוא התניע, ובדרך הנהג מספר לי בכמה משפטים בודדים סיפור חיים עגום...

***

תכוננתי לטוס לחתונה באמריקה, לשמוח עם בני משפחתי, ודי התרגשתי מהרעיון שאני הולך לעבור את הים. התארגנתי עם מזוודות וכל הנדרש, ולפני היום המיועד הזמנתי נהג שיבוא לקחת אותי בשעה שבע וחצי בבוקר. אני מתגורר בביתר, מרחק נסיעה של שעה ורבע מנמל התעופה בלוד. היה עלי להיות שם בשעה תשע, ומכיוון שבבוקר יש הרבה פקקים, הזמנתי אותו לשעה מוקדמת דיה, שלא תהיינה תקלות.

בבוקר, למרבה הבושה והבלבול, אני מתעורר מחלום מתוק בשעה עשרים לשבע! מה אני עושה? אם אני נוסע כמו שתכננתי, מתי אתפלל? ואם אני מתפלל במניין כמו שצריך, אני עלול להפסיד את המטוס, את הכסף ואת החתונה, ולאכזב את כל המשפחה. 

המלחמה היתה קשה אבל קצרה. התקשרתי לנהג, התנצלתי על שקמתי בשעה הכי לא מתאימה והצהרתי שאוסיף לו כסף על ההמתנה. אני הולך להתפלל במניין, ומייד כשאסיים נצא לדרך. 

הלכתי לבית המדרש הסמוך לביתי, ובסייעתא דשמיא זכיתי להתפלל שחרית כראוי, מתחילה ועד סוף. בשעה שמונה ועשרים הגעתי הביתה, ומיד לקחתי את המזוודות ונכנסתי לרכב. הוא התניע, ובדרך הנהג מספר לי בכמה משפטים בודדים סיפור חיים עגום:

"הייתי בחור טוב בישיבה מצוינת. למדתי היטב והשגתי ציונים גבוהים".

סקרתי אותו ככה, כאילו אני רואה אותו בפעם הראשונה. אני מנסה למצוא איזה רמז לעבר המפואר שלו, ואיני מוצא כל סימן. הוא נראה כמו חילוני למהדרין למרבה הצער, והתיאור שלו לא מסתדר לי בכלל. הוא רואה שאני מפקפק בעובדות, וכדי להמחישלי עד כמה הוא היה תלמיד טוב, הוא מתחיל באיזו סוגיה בגמרא, עם כל הביטויים הישיבתיים, שרק מי שהיה בפנים יודע.

"נו", אני שואל.

הוא נאנח וממשיך, "היה לי חבר שגם הוא היה בחור טוב. הוא למד היטב ומשום מה נכנסתי לתחרות אתו. מי קם יותר מוקדם, מי לומד הכי הרבה, מי משיג ציון יותר גבוה. זה לא היה בריא. זה הלחיץ אותי מאוד וגרם לי להתאמץ מעל ומעבר לכוחותיי, עד שנשברתי. וכשנשברתי זה היה עד הסוף. מאסתי בהכול, ואתה רואה איך אני נראה היום"...

הווידוי שלו כאב לי. חשבתי על כך שכל כך חשוב ללמוד מתוך מחשבה ראויה, כדי שהתורה שהיא סם החיים לא תהפוך לסם המוות ח"ו.

"עכשיו, כשישבתי וחיכיתי לך, אמרתי לעצמי: תראה אותו. יהודי שלא מעניין אותו כלום ומוכן לוותר על הכול בשביל תפילה במניין. הוא יכול להפסיד את הטיסה על כל מה שזה אומר, רק בשביל לעשות מה שה' ציווה עליו. זה יהודי אמתי! הוא לא עובד כדי להתחרות עם מישהו או כדי להשיג איזה רווח אישי. הוא פשוט עובד את ה'.

אתה מבין?" הוא פנה אליי, "פתאום תפסתי שזה אמתי, אמתי לגמרי. ואלו לא רק דיבורים. יש פה באמת יהודי עם מסירות נפש. הוא יכול, ולמה אני לא יכול? אני מקנא בך, שיש לך כוחות כאלו, וחושב לעצמי שזה לא מוכרח להיות רק הסיפור שלך. גם לי מותר להתפלל במניין".

הוא המשיך בנסיעה ואמר שמהנסיעה הזאת הוא יחזור הביתה, וישנה את דרכו לטובה, ללא ספק.

איני ממליץ לאף אחד לקום מאוחר, במיוחד לא ביום שהוא צריך לטוס. אבל מכיוון שהקב"ה סידר את זה כך, אני מאושר לקחת חלק בקירוב בן לאביו שבשמים.

גליון השגחה פרטית (פר' עקב פ"ב)