באמתחתו הביא מארץ ישראל שמונה זוגות תפילין, ולמראה תמיהתם של שוטרי משטרת הגבולות הרוסית, הטעים שהוא נוהג בכל יום להניח זוג אחר, וזוג נוסף לחגי ישראל
משה לב היודע כל זאת אינו נרתע מלהסתכן ולהגיע אל אותם יהודים. באמתחתו הביא מארץ ישראל שמונה זוגות תפילין, ולמראה תמיהתם של שוטרי משטרת הגבולות הרוסית, הטעים שהוא נוהג בכל יום להניח זוג אחר, וזוג נוסף לחגי ישראל. וכך, במסירות נפש, התאמץ לסייע ליהודי בריה"מ בשמירת המצוות.
ירושלים תשנ"ט. קהל רב יושב סביב שולחנות עמוסים בכל טוב. אושר ושמחה קורנים מפני המסובים ואוירה חגיגית שוררת בבית המדרש. זה עתה זכו הלומדים לסיים מסכת. נברשות בית הכנסת מפיצות אור יקרות, והנורות הדולקות בעוז שולחות ברכת הצלחה לקהל השמח, שזכה לסיים מסכת נוספת מששת הסדרים.
לומדי השיעור שומעים את ההדרן ממגיד השיעור, רבי משה לב שליט"א, מתרגשים יחד עמו כשהוא שופך שיח לפני מי שאמר והיה העולם: "כשם שעזרתנו לסיים מסכת... כן נזכה להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם". לאחר הקדיש ניגשו הלומדים לברך את רבם ולהתברך לרגל יומם הגדול. מגיד השיעור מברך כל אחד בלב שמח ובלחיצת יד עזה: "כשם שזכית לסיים מסכת זו, כן תזכה להתחיל ספרים אחרים ולסיימם מתוך אושר ושמחה". כך עוברים הלומדים בסך, ואיש אינו שם לבו להוספה המיוחדת, "מתוך אושר ושמחה".
אחד המשתתפים בשיעור הוא ר' ברוך קרשינסקי. יהודי ירא שמים וישר דרך הוא ר' ברוך, או כפי שהוא נקרא בלשון קרוביו "בוריס". זה כמה שנים מאז עלה לארץ מקייב וזכה להקים בית תורני בארץ ישראל. הנה אף ר' ברוך מגיע לפני רבי משה לב מגיד השיעור, ומקבל את ברכתו "כשם שזכית לסיים מסכת זו, כן תזכה להתחיל ספרים אחרים ולסיימם, מתוך אושר ושמחה". בוריס שומע את דברי הרב וחיוורון של התרגשות נופל על פניו. אין הוא יכול להתאפק, והוא ממהר לשאול את רבי משה: "כבוד הרב, מהיכן נוסח ברכה זו"? רבי משה מחייך ומתחיל לענות, ולפתע אף הוא יורד לעומק הדברים וממהר לחבק את בוריס בהתרגשות מול עיניהם המשתאות של הלומדים, ולאחר רגע אף הם נכנסים בסוד הברכה המקורית.
*
קייב תשמ"ד, משה לב, אברך צעיר ונמרץ, שבימים כתיקונם אינו מאט את קצב צעדיו לעולם, מהלך כתייר ברחובות העיר. אווירת הפחד השלטת בכל פינה בעיר הקומוניסטית מורגשת בחלל, אנשים אינם מרבים לחייך וכמובן שאינם מהינים להחליף מלה עם אדם שאינו מוכר להם, על אחת כמה וכמה עם "תייר קפיטליסט". אולם, דבר לא יניא את רוחו של משה לב.
בארץ ישראל רגיל הוא לשקוד על התורה ועל העבודה, ולכאן הגיע בתפקיד חשוב של קירוב ועידוד רוח היהודים האמיצים שזכו להתקרב אל התורה והמצוות ולהחזיק ביהדות בכוחות על אנושיים. מצפים הם לאורחים מארץ ישראל ומארה"ב התורמים להם ידע רב וחיזוק גדול בכל הנוגע ליהדות.
משה לב היודע כל זאת אינו נרתע מלהסתכן ולהגיע אל אותם יהודים. באמתחתו הביא מארץ ישראל שמונה זוגות תפילין, ולמראה תמיהתם של שוטרי משטרת הגבולות הרוסית, הטעים שהוא נוהג בכל יום להניח זוג אחר, וזוג נוסף לחגי ישראל. וכך, במסירות נפש, התאמץ לסייע ליהודי בריה"מ בשמירת המצוות.
היה זה יום לפני חזרתו ארצה. בעת שהותו בבית הכנסת ניגש אליו יהודי, ובפנים חתומות מסר לו את ההודעה: "בשעה תשע לך בדרך מבית המלון לבית הכנסת, ובאחד הבתים מצד ימין תראה מגבת ירוקה תלויה על אדן החלון. בבית זה יתקיים סיום מסכת". משה לב חיכה בקוצר רוח לשעה היעודה, הן לא בכל יום ניתן להשתתף בסיום מסכת המתקיים בלב רוסיה הסובייטית. משהגיע הזמן צעד בחרדה אך בציפייה, להשתתף בשמחה הגדולה.
לא עברו דקות אחדות מעת בואו של רבי משה אל הבית, והוא הבין שהשתתפותו חשובה ביותר. הלומדים, קומץ בחורים יהודים קשי עורף, התגודדו סביבו ורצו לשמוע ככל שניתן על אודות המשמעות הרוחנית של סיום מסכת, ושתו בצמא ובהשתוקקות כל מלה היוצאת מפיו. לפתע שם הוא לב שפניהם מתכרכמות, ומבטי המשתתפים מביעים זעם עצור. משה לב שלא הבין על מה בערה חמת המשתתפים, ניסה לתהות על פשר הדבר, ומשלא עלה הדבר בידו הוא ביקש את סליחתם והפציר בהם לפתוח את לבם.
מששמע את תשובתם התבהרו בפניו הדברים בין רגע. היה זה נוסח הברכה "כשם שזכיתם לסיים מסכת זו, כן תזכו להתחיל ספרים אחרים ולסיימם" שהכעיס אותם כל כך. אחד הלומדים, בחור צעיר בשם בוריס שאלו: "וכי כך אתה מאחל לנו? שכשם שלמדנו ואנו מסיימים מסכת זו בפחד ובאימה כך נסיים מסכתות אחרות בפחד ותחת עינם האכזרית של מרגלי הקג"ב"? או אז החליט ר' משה, שבבואו לאחל ללומדי תורה על סיום מסכת לא יסתפק באיחול המקובל "שתזכה לסיים" אלא יוסיף "מתוך אושר ושמחה".
*
בליל סיום זה בירושלים, כששמע בוריס את האיחול "שתזכה לסיים... מתוך אושר ושמחה" נזכר באותו סיום בקייב, ודמעות של אושר הציפו את עיניו. אכן התקיימה בו אותה ברכה של ליל הסיום בקייב "כשם שסיימתם... כן תסיימו מתוך אושר ושמחה".
