אמור נא, מה גרם לך להתכופף ולהתפשר על חמשת המיליונים?
באמצע דיבורם, כבר עמד האיש הזה להיכנע לתוספת המחיר הבלתי מוצדקת, לדעתו. אך החליט לסכם את הענינים אחרי "ברכת המזון". הוא קם אפוא לנטילת 'מים אחרונים', הסיר את כובעו ומלבוש העליון מהמתלה והתכונן לברך.
אך הנה, בעודו מתקדם לעבר השולחן, קפץ לעומתו המוכר ואמר לו: "אתה יודע מה? לו יהא כך. חמישה מיליון בעיסקה כזו, ביני ובינך מה הם…. הבה ונחתום".
מיודענו התפעל כיצד פלוני התכופף כ"כ במהירות. הוא סימן למוכר בידו לאות שיתפנה להשיב לו עוד מעט, והתיישב לברך. עם סיום 'ברכת המזון' נחתמה העיסקא לשביעות רצונם של שני הצדדים.
אחד ממקורביו של אחד מגדולי הדור שליט"א, שאלו פעם האם יש חיוב גמור לברך 'ברכת המזון' במלבוש וכובע עליון, או שמא היא חומרא או הנהגה טובה, ובשעת הדחק אין להקפיד עליה.
"לעתים אני משתתף בפגישות בעניני עסקים בחנויות אוכל (רעסטאראנט), הסביר את הסיבה לשאלתו, "והדבר יכול להיראות מוזר מעט בעיני הנוכחים".
אותו גדול השיב לו ברורות כי ודאי שאין להקל בזה, כמו שמבואר בהלכה שחובה ללבוש בגד עליון וכובע עליון בזמן ברכת המזון. "זוהי גם סגולה לעשירות", סיים, "ובודאי לא תפסיד מהנהגה זו".
שבועות עברו. באחד הימים ישב האיש הזה עם מנהל חברת נדל"ן שאינו שומר תורה ומצוות למשא ומתן על רכישת בנין בשווי עשרות מיליוני שקלים. כמקובל בעסקאות כגון אלו, הפגישה נערכה במתכונת של אכילה ביחד בחנויות אוכל. במהלך אכילתם סיכמו השניים ביניהם את עיקרי העיסקא, אך נסוב ביניהם ויכוח על כחמשה מיליון שקלים. כל אחד התבצר בעמדתו והוויכוח עמד בעינו עד סיום אכילתם.
באמצע דיבורם, כבר עמד האיש הזה להיכנע לתוספת המחיר הבלתי מוצדקת, לדעתו. אך החליט לסכם את הענינים אחרי "ברכת המזון". הוא קם אפוא לנטילת 'מים אחרונים', הסיר את כובעו ומלבוש העליון מהמתלה והתכונן לברך.
אך הנה, בעודו מתקדם לעבר השולחן, קפץ לעומתו המוכר ואמר לו: "אתה יודע מה? לו יהא כך. חמישה מיליון בעיסקה כזו, ביני ובינך מה הם…. הבה ונחתום".
מיודענו התפעל כיצד פלוני התכופף כ"כ במהירות. הוא סימן למוכר בידו לאות שיתפנה להשיב לו עוד מעט, והתיישב לברך. עם סיום 'ברכת המזון' נחתמה העיסקא לשביעות רצונם של שני הצדדים.
לאחר לחיצת היד ל'מזל וברכה', שאל הקונה בהתפעלות: "אמור נא, מה גרם לך להתכופף ולהתפשר על חמשת המיליונים?" "מה פירוש?" – תקע בו המוכר הבטה של תמיהה, "הלא ראיתי שאתה לובש את מלבושיך, והבנתי שהחלטת 'לבטל' את העיסקא וללכת. אמרתי בלבי: בשביל סכום כזה חבל לי להפסיד, וויתרתי...".
