אם נאמר "הטוב שברופאים לגיהינום", הרי שזה חובר במיוחד בשביל הפרופסור הזה. הוא היה רשע, קשוח, קר, חסר רגשות, ובהחלט מועמד ראוי לגיהינום. אבל מה לעשות – הוא היה הטוב שברופאים.
"שום בעיה, קח" אומר העשיר, מוסר לידיו מעטפה חומה ענקית ועבה וממהר אל הלימוזינה שלו. "רגע, אני רוצה להסביר לך", מבקש האברך. אבל העשיר אמר משהו באנגלית שהאברך איכשהו הצליח להבין "איי נואו, איי נואו, אתה אברך מבני ברק, אין לי זמן, הכל בסדר". נבלע במכוניתו ונסע משם. הוא פותח את המעטפה, ורואה מאות שטרות מגוהצים של מאה דולר. אבל הוא לא צריך אפילו לספור, משום שהיה פתק שצורף למעטפה ובו היה רשום המספר הלא יאמן: מאה אלף דולר.
בשכונתי מתגורר אברך חשוב, שכל כולו לימוד ותפילה. הוא חי בעוני ובדחקות וכל ראשו עסוק בלימוד ובחינוך הילדים.
יום אחד נולד להם ילד ומיד עם לידתו התגלה מום חמור ונדיר מאוד בליבו. בשלב מסויים המליץ אחד מעסקני הרפואה המוכרים להטיסו לחוץ לארץ לצורך הניתוח העדין והמסובך. אספנו סכום גדול והוא טס עם רעייתו והילד לחוץ לארץ.
בבוקרו של יום הניתוח הם מגיעים לבית החולים וממתינים בלב הולם להיכנס לכל ההכנות שיובילו לניתוח. הם שמים לב שמעכבים אותם. הפקידה נראתה נסערת, הרימה טלפונים, קמה והלכה, חזרה והתיישבה. ההורים כמובן לא הבינו מילה. למזלם היה שם יהודי חרדי יליד ארצות הברית. האברך ביקש ממנו להבין על מה המהומה. היהודי הקשיב מעט ואמר לו: "נראה שהרופא לא מרוצה מסכום שהפקדתם או מהסכום שחתמו בעבורך בערבות. הוא טוען שחסרים מאה אלף דולר". האברך אמר שלא ייתכן, שסוכם על סכום גבוה מאוד שאת חלקו כבר מסרו וחלקו האחר ניתן בערבות של אנשי הון, אולם לא היה עם מי לדבר, שכן הרופא לא היה במקום והפקידה כלל לא פנתה אליהם להציג את הבעיה.
בסופו של דבר ביקש האברך מהיהודי לגשת לפקידה ולבקש ממנה ליידע אותם מה קורה. זו היתה נבוכה וחזרה על מה שכבר היה ידוע לשניהם, שהפרופסור מבקש מאה אלף דולר נוספים. היא אישרה שאכן דובר על סכום מסויים, אך לדבריה הפרופסור טוען שבבדיקות האחרונות התגלה מום נוסף שעליו לא דווח מלכתחילה ועליו הוא דורש את מאה אלף הדולרים, אחרת לא יבצע את הניתוח.
"אני מבקש לדבר עם הפרופסור" אמר האברך. "זה בדיוק מה שעשיתי בחצי השעה האחרונה" אמרה הפקידה, "ניסיתי לשכנע אותו לבוא ולשוחח איתך, אך הוא מתעקש שאם לא יופקדו בתוך שעה מאה אלף דולר או לחילופין תוגדל הערבות במאה אלף דולר, הוא אינו יוצא מהבית והניתוח של הילד יבוטל". "אולי ניתן לדחות את הניתוח בכמה ימים ובזמן הזה נדבר עם העסקנים שינסו להשיג את הסכום?" הציע האברך. "זה בלתי אפשרי" אמרה הפקידה "הלילה הוא יוצא להפלגה באיים הקריביים לחודש שלם ולאחר מכן ממתין לו כאן תור דחוס מאוד, זה עוד שעה – או בכלל לא".
"יש כאן אולי יהודים עשירים שיוכלו לסייע?" שאל האברך בייאושו את היהודי. האיש משך בכתפיו "יש כמה רחובות מכאן יהודי עשיר מאוד, אומנם לא חרדי, אבל שמעתי שהוא תורם פה ושם. לך אליו, אולי ממנו יביא לך הקדוש ברוך הוא ישועה" האברך לא חושב פעמיים. הוא מבקש מיהודי שיסביר לו איך להגיע לביתו של העשיר ויוצא לדרך. אשתו נותרה עם התינוק ועם ספר התהילים, שהיה הדבר היחיד שיעזור כרגע להצלתו. הוא הגיע לאחוזה ענקית וניצב בשערי הבית. בכניסה ניצב שוער קשוח ששאול אותו: "מי אתה?", והוא עונה "איש צעיר מבני ברק".
השוער מתקשר, חוזר על דבריו של האברך ולאחר שהוא שומע תשובה מהצד השני מאשר לו להיכנס. השער נפתח וכדי להגיע לטירה הענקית היה כביש גישה, מעין רחוב ראשי עם שני נתיבים בכל כיוון, אך הוא כמובן בא ברגליו. השוער שואל משהו באנגלית והאברך עונה שוב "אני אברך מבני ברק", ועוד לפני שהוא מספיק לזוז, לפתע יוצא איש הדור, כסוף שיער, ניכר שמדובר בבעל הבית. הוא נראה ממהר. "מי אתה?" שואל אותו באנגלית. "אני אברך מארץ ישראל" ענה, "רציתי"…
"שום בעיה, קח" אומר העשיר, מוסר לידיו מעטפה חומה ענקית ועבה וממהר אל הלימוזינה שלו. "רגע, אני רוצה להסביר לך", מבקש האברך. אבל העשיר אמר משהו באנגלית שהאברך איכשהו הצליח להבין "איי נואו, איי נואו, אתה אברך מבני ברק, אין לי זמן, הכל בסדר". נבלע במכוניתו ונסע משם. הוא פותח את המעטפה, ורואה מאות שטרות מגוהצים של מאה דולר. אבל הוא לא צריך אפילו לספור, משום שהיה פתק שצורף למעטפה ובו היה רשום המספר הלא יאמן: מאה אלף דולר.
הוא מתחיל לבכות ופותח בשבח ובהודיה לקדוש ברוך הוא, עד שפתאום נזכר שיש לו בדיוק עשרים דקות לחזור לבית החולים, שכן אז מסתיים האולטימטום של הרופא. הוא מתחיל לרוץ במהירות בכביש המוביל את מחוץ לאחוזה, ובחוץ הוא מנסה לעצור מונית. דקות יקרות חולפות ורק חמש דקות לפני הזמן המיועד מגיעה המונית. הוא נוסע במשך עשר הדקות הארוכות ביותר בחייו, יודע שהוא מאחר אבל מקווה שחמדנותו של הרופא גדולה מקשיחותו.
הוא נכנס בדהרה לבית החולים, עולה במעלית ומגיע מתנשף אל הפקידה, שכבר עמדה לעזוב. "רגע, תתקשרי בבקשה לפרופסור". הפקידה הביטה עליו כמו על מי שנפל מהירח, ובדיוק אז הגיעה אשתו. לפני שהספיקה לשאול מה קורה היא קיבלה תשובה ברורה כאשר הפך בעלה את המעטפה ועשר חבילות של עשרת אלפים דולר צנחו על הדלפק. "איי דונט בליב איט" אמרה הפקידה ורצה לטלפון.
מסתבר שהאברך צדק, הרופא הקשוח התרכך לנוכח מאה אלף דולר שחיכו לו והוא הודיע לפקידה שהוא מגיע. תוך חצי שעה הוא הופיע. אם נאמר "הטוב שברופאים לגיהינום", הרי שזה חובר במיוחד בשביל הפרופסור הזה. הוא היה רשע, קשוח, קר, חסר רגשות, ובהחלט מועמד ראוי לגיהינום. אבל מה לעשות – הוא היה הטוב שברופאים. הוא ביצע את הניתוח העדין והמורכב בצורה מושלמת וזאת בידיעה שכל סטייה של מילימטר היתה מובילה למוות מיידי של התינוק. מדובר בניתוח וירטואוזי שנעשה רק בארצות הברית ואצל הפרופסור המסויים הזה. הילד יצא מכלל סכנה וזכה לשנים רבות וארוכות אי"ה.
נגמר טוב, הסיפור, הא? אז זהו, שהסיפור לא רק שלא נגמר, הוא אפילו לא התחיל. ההורים הגיעו לארץ לאחר כחודש שנדרש להחלמת התינוק, ומיד בשבת הקרובה ערכו קידוש גדול במהלכו סיפר האברך את סיפור הצלתו של בנו התינוק. הוא ביקש את סבלנותם של הסועדים וסיפר את הנס המופלא והמוזר שאירע לו עם מאה אלף הדולר שהגיעו מהשמים, פשוטו כמשמעו. כולם היו המומים מהסיפור, כי פרט למספר אברכים ובתוכם אני איש לא ידע ממנו.
רק אברך אחד היה נרגש יותר מכולם. לא סתר נרגש, הוא היה נסער ולא ידע את נפשו. לא. אין מדובר באבי הבן, אלא באברך מתמיד, בנו של תלמיד חכם ידוע שהקים וניהל רשת מוסדות בזיכרון יעקב, עם מאות תלמידים. הוא המתין שכולם ילכו ואז פנה אל האברך ואמר לו: "אתה הצבת כאן תעלומה, אבל לי נפתרה תעלומה שמעסיקה את אבי ואת כל משפחתנו כבר חודש ימים".
"אתה מכיר את אבי, כל חייו מתרוצץ בעולם ואוסף תרומות מנדיבים למען מוסדותיו. במשך חצי שנה עבד על תרומה מאותו עשיר, הוא שלח לו אלבומים ומצגות שבהם השקיע הון תועפות, השתמש בשירותי מתווכים שידברו אל ליבו, ואכן לאחר חודשים רבים נאות העשיר להעניק לו תרומה. הוא לא אמר כמה, רק אמר שזה יהיה סכום מכובד וקבע זמן שיבוא לביתו, בשעה 16:00 אחר הצהריים. אבי יצא מהמלון שבו התגורר בשעה 15:15, אך המעלית נתקעה. הוא צלצל בפעמון החירום, לקח עשר דקות עד שבכלל שמו לב לזה. הם הזעיקו טכנאי שלקח לו שעה להגיע ועוד כחצי שעה לחלץ את המעלית. רק ב- 16:30 אבי הצליח לצאת משם, לקח מונית שתוביל אותו לבית העשיר, וכשהגיע נאמר לו שהאיש כבר יצא למשרדו. הוא הוביל את המונית למשרדו, לשם עלה. האיש היה באמצע פגישה חשובה, הוא המתין לו שעה, חושב כיצד יתנצל על איחורו. בסיומה של הפגישה יצא אליו העשיר ושאל: 'מי כבודו?'. 'אני שלום מאיר יונגרמן' אמר אבי והוסיף 'אני מנהל המוסדות בזיכרון יעקב'.
העשיר נראה טרוד וכעוס. 'זה לא יכול להיות. הגיע לביתי איש חרדי ואמר שהוא 'יונגרמן' מארץ ישראל'. 'יונגרמן' בשפת האידיש פירושו 'אברך צעיר'. אתה, מבלי משים, הגעת למקום הנכון בזמן הנכון ואמרת גם את השם הנכון, וזכית במאה אלף דולר שמגיעים למוסדות התורה מזיכרון יעקב". לא יאומן כי יסופר.
מובן שבמוצאי שבת הגיע הסיפור לגאון רבי שלום מאיר יונגרמן, והשניים כמו יהודים טובים המקפידים בהלכה הלכו יחדיו לרבה של רמת אלחנן, הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, וזה לאחר עיון פסק על פי "תרומת הדשן" ו"דרך אמונה" פרק ח' ממתנות עניים, שאם עני בושש מלהגיע, ובמקומו בא עני אחר וקיבל את הנדבה, אין לעני הראשון זכות בה. רבי שלום מאיר יונגרמן קיבל עליו את הדין בלי טענה ומענה.
בהוראת הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין, כדי למנוע חילול השם, הוא סיפר לעשיר מה שאירע, זאת מפני שהלה סבר שבוצעה בו הונאה, ודבר זה יכול היה לגרום לו להימנע מלתרום. כאשר שמע העשיר את הסיפור התרגש עד עמקי לבבו, וביקש להודיע לאברך כי הוא מאשר בדיעבד את המתנה שנתן בטעות וכי הוא שמח שבורא עולם זיכה אותו להציל חיי ילד יהודי.
שבועיים לאחר מכן, התקבלה במשרדו של הגאון רבי שלום מאיר יונגרמן המחאה על סך 120 אלף דולר. מסתבר שהעשיר חש צורך לפצות את הרב יונגרמן על עוגמת הנפש שאירעה לו, ולא לקפח את מוסדות זיכרון יעקב. הסיפור הזה הוא רק נדבך קטן וזעיר מסיפור חייו ופועלו של הגאון רבי שלום מאיר יונגרמן, שזכה להעמיד אלפי תלמידים ולהחזיק אותם בדרך מעוררת השתאות. והסיפור המופלא הזה הצליח באמצעות שמו, שנאמר בטעות גמורה, להציל נפש בישראל. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים...!
