איש לא מוכר שכב בקור הקפוא כשהוא על סף מוות. מיד נישא האיש לישיבה, שם השכיבו אותו על יד התנור החם וחיכו שתשוב לו הכרתו...

לאחר כמה ימים הלכו מספר בחורים בישיבה בשבילי העיירה הקפואים והמכוסים בשלג, מהרהרים בלימוד, ובעודם פוסעים לפתע שמו לב כי מתחת לערימת שלג גדולה בפינת הרחוב, נראית דמות אדם. הם התקרבו והתבוננו, ואכן – איש לא מוכר שכב בקור הקפוא כשהוא על סף מוות. מיד נישא האיש לישיבה, שם השכיבו אותו על יד התנור החם וחיכו שתשוב לו הכרתו.

כשהתאושש האלמוני ופניו הפשירו, זיהה אחד הנוכחים במי מדובר. - "רופא מומחה שגר בעיירה הסמוכה"...

***

שח הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א: סיפור נפלא שמעתי מבנו של הגאון רבי מרדכי שוואב זצ"ל, אחד האחים הצדיקים לבית משפחת שוואב מגרמניה, אשר גלו למקום תורה – בישיבות ליטא המפוארות לפני שנות המלחמה:

בעת שלמד רבי מרדכי בישיבת קמניץ, אצל מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, בעל ה'ברכת שמואל', הוא החל לסבול נוראות מכאבי ראש חריפים וקשים אשר לא נתנו לו מנוח.

הייסורים הלכו ותכפו, הלכו וגברו, ולאחר התייעצות עם רבני הישיבה, החליט הבחור לשוב לביתו בגרמניה, לדרוש שם ברופאים, שנודעו כמומחים וכמקצועיים.

לפני שעזב את הישיבה נכנס להיפרד מרבו רבי ברוך בער, שהורה לו לא לנסוע. "השאר כאן ללמוד", אמר לו, "ומהשם יתברך תגיע ישועתך".

לאחר כמה ימים הלכו מספר בחורים בישיבה בשבילי העיירה הקפואים והמכוסים בשלג, מהרהרים בלימוד, ובעודם פוסעים לפתע שמו לב כי מתחת לערימת שלג גדולה בפינת הרחוב, נראית דמות אדם. הם התקרבו והתבוננו, ואכן – איש לא מוכר שכב בקור הקפוא כשהוא על סף מוות. מיד נישא האיש לישיבה, שם השכיבו אותו על יד התנור החם וחיכו שתשוב לו הכרתו.

כשהתאושש האלמוני ופניו הפשירו, זיהה אחד הנוכחים במי מדובר.

"הוא רופא מומחה שגר בעיירה הסמוכה", לחש הלה לחבריו. "ידוע כאן בעיירה כי לאחרונה רופא זה לקה במחלת השכחה, עיתים בריא ועיתים שוטה, ובזמן שלא חש בטוב הוא נוהג להסתובב בלילות הקפואים למרחקים ארוכים בלי לדעת לאן הולך. אבל עדיין נחשב לרופא מבוקש ואמין מצד ניסיונו ומיומנותו".

רבי מרדכי שמע, וראה בחוש את מהלך ההשגחה העליונה; הרי אילו היה מבקש להתקבל אצל הרופא לביקור פרטי, היה עולה לו הדבר הון תועפות.

לאחר שהרופא חזר לעצמו, ניגש אליו רבי מרדכי ושאלו האם יוכל לעזור לו בעניין כאבי הראש הנוראים שפוקדים אותו.

הרופא נענה בחיוב ומיד בדק אותו, טיפל בו במסירות וריפאו לחלוטין ממחלתו, ומאז ועד סוף ימיו לא לקה רבי מרדכי שוב במיחוש זה.

"אבי מורי זצ"ל", סיכם הבן ואמר, "היה מתפעל הן מברכתו של הצדיק, והן מנקודה זו של 'על פי השם יסעו': הוא הטיל את יהבו על הבורא יתברך, ואכן הוא סובב שיבוא אליו הרופא עד לישיבה וירפא אותו.

הקדוש ברוך הוא מוביל אותנו בדרך הנכונה, ואנחנו צריכים רק לא להפריע".

(וקראת לשבת עונג)