אין לי מושג איזה פרט היא ראתה שם, אולם זו המציאות: איננו משלמים על הבדיקה. מדוע? התשובה ידועה מראש, שהרי ’שהכל – נהיה בדברו'!
ניגשתי לבר המים שעמד שם, מזגתי לי כוס מים, ובירכתי בכוונה גדולה ’שהכל נהיה בדברו'. באותו רגע נצנץ בי רעיון נפלא, והוא, שראשי התיבות של המילה ’שהכל' יכולים להיות: ’שלם החזר – כן? לא?' – היינו, האם הקופה תשלם את ההחזר או לא? – זה ’נהיה בדברו', הקב"ה יחליט, ורק בידו הדבר.
אחרי הבדיקה ניגשתי למזכירות, ואחרי עיון קל במסמכים ובמחשב אמרה המזכירה: "אתם לא צריכים לשלם". אין לי מושג איזה פרט היא ראתה שם, אולם זו המציאות: איננו משלמים על הבדיקה. מדוע? התשובה ידועה מראש, שהרי ’שהכל – נהיה בדברו'!
אחד מבני משפחתי נזקק לעבור בדיקה חשובה אצל רופא פרטי מומחה ביותר. עלות הבדיקה הייתה אלף וחמש מאות ש"ח, אולם, הסדר התחייבות עם הקופת חולים לא היה. העסקן שהפנה אותי לבדיקה אמר לי, שיצטרכו לדבר עם אחראי התקציב בקופה, שישלח שאלה לוועדת חריגים. "יצטרכו פרוצדורה רצינית", הוא אמר לי, "אבל גם אחריה, לא בטוח שישלמו לכם את עלות הבדיקה".
כיוון שהעניין היה אכן חשוב מאוד ולא סבל דיחוי, לא יכולתי לחכות לתשובות ולהתנות את הטיפול בהחזר שיגיע או לא יגיע. יצאנו לדרך עם פנקס צ'קים, ובתפילות לה' שהכול יסתדר.
כיוון שהקליניקה של הרופא ממוקמת אי שם, ברחוב שהדיירים בו אינם שומרי מצוות למרבה הצער, לקחתי מונית, כדי לשמור על עיניי. אמנם איני משופע בכספים, אך שמתי יהבי על ה', כי הרי את המונית אני לוקח כדי לקיים מצוות ’ולא תתורו'.
ואכן, פלא פלאים. הבדיקה הייתה ביום שישי. ביום ראשון הוזמנתי למסור דרשה בבית מדרש כלשהו, ושם שילמו לי הגבאים סכום כסף שכיסה את דמי המונית.
אולם, עניין זה סיפרתי רק דרך אגב. הסיפור המשמעותי הוא זה שהתרחש בקליניקה. לפני שנכנסתי עם קרוב משפחתי לרופא, ניגשתי לבר המים שעמד שם, מזגתי לי כוס מים, ובירכתי בכוונה גדולה ’שהכל נהיה בדברו'. באותו רגע נצנץ בי רעיון נפלא, והוא, שראשי התיבות של המילה ’שהכל' יכולים להיות: ’שלם החזר – כן? לא?' – היינו, האם הקופה תשלם את ההחזר או לא? – זה ’נהיה בדברו', הקב"ה יחליט, ורק בידו הדבר.
אחרי הבדיקה ניגשתי למזכירות, ואחרי עיון קל במסמכים ובמחשב אמרה המזכירה: "אתם לא צריכים לשלם". אין לי מושג איזה פרט היא ראתה שם, אולם זו המציאות: איננו משלמים על הבדיקה. מדוע? התשובה ידועה מראש, שהרי ’שהכל – נהיה בדברו'!
הסיפור הזה שימח אותי וריגש אותי. הרגשתי שזה ממש זיכוי הרבים לפרסם אותו, ודיברתי על כך עם יהודי מסוים, ממנו ביקשתי שיכתוב את הסיפור כיאות, וישלח אותו לאחת ממערכות העיתונים, למען יזכו הקוראים במנה של חיזוק באמונה.
היהודי כתב, ואני חיכיתי לראות שהסיפור מתפרסם. אולם, עברה תקופה שבה יכלו להקיף את כל העולם בגיליונות העיתונים שיצאו לאור, והסיפור לא ראה אור. שאלתי את היהודי על כך, והוא אמר: "אני כתבתי ושלחתי, ואין לי מושג למה המערכת לא הכניסה את הסיפור. והרי ’שהכל', ראשי תיבות: ’שלח, הכנס – כן? לא?' היינו, אם שלחת את הסיפור זה לא אומר שהוא גם ייכנס לעיתון, שהרי הכול ’נהיה בדברו'..."
זכינו אנחנו לשמוע את הסיפור ולהביאו לפניכם, בעיתו ובזמנו כפי שנקבע ונהיה בדברו.
