אחרי שעתיים של דיבורים, סיפרתי לגביר למה הגעתי לכאן. אומר לי העשיר, 'בוודאי, זאת זכות בשבילי להשתתף במצווה גדולה כזאת'. והוא הוציא מכיסו שמונה עשר דולרים!!! אף אחד לפניו לא נתן לי סכום כל כך נמוך...
העשיר קיבל אותי בסבר פנים יפות. הוא חיבק אותי ברוב אהבה ואחווה, ובמשך שעתיים תמימות שוחחנו על כל המשפחה. חשבתי שכאן, בטוח שאקבל הרבה כסף, ואני יכול לדבר לעשיר עצמו, כי בדרך הטבע הוא בוודאי יתרום בעין יפה. שכחתי בכלל מכל ההוראה של ר' דן.
אחרי שעתיים של דיבורים, סיפרתי לגביר למה הגעתי לכאן. אומר לי העשיר, 'בוודאי, זאת זכות בשבילי להשתתף במצווה גדולה כזאת'. והוא הוציא מכיסו שמונה עשר דולרים!!! אף אחד לפניו לא נתן לי סכום כל כך נמוך
***
הפעם הראשונה שבה נסעתי לחו"ל כדי להתרים נדיבי עם להחזקת התורה בישיבה, היתה לפני שלושים וחמש שנים. עליתי למטוס, והנה אני רואה שבמחלקה הראשונה יושב הגאון הצדיק ר' דן סגל שליט"א. אמרתי לעצמי, אם זכיתי לנסוע באותו מטוס עם צדיק כזה, אלך לבקש ממנו ברכה.
ניגשתי אליו וסיפרתי לו כי זו לי הפעם הראשונה שאני נוסע לחו"ל לטובת הישיבה, ואני מבקש ברכה להצלחה. אמר לי הרב שליט"א:
כאשר באה אסתר המלכה לפני אחשוורוש כדי לבקש על כלל ישראל, היא נכנסה לסיכון עצום, שכן הוא יכול להרוג אותה במקום. הם יושבים בסעודה שאסתר הזמינה, אחשוורוש והמן, ואחשוורוש שואל: "מי הוא זה ואי זה הוא, אשר מלאו לבו לעשות כן?"
והיא עונה: "איש צר ואויב המן הרע הזה". אמר רבי אלעזר (מגילה טז.) שאסתר הצביעה לכיוון אחשוורוש, ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן.
עולה כאן קושיה נוראה. איך אסתר חשבה לעשות דבר כזה? הרי בנקיפת אצבע כזאת היא מסכנת את עצמה ואת כל כלל ישראל!
אומר הגר"א, שההסבר למעשה התמוה של אסתר הוא שכח הדמיון עושה רושם באדם. שלפעמים אדם רוצה לקרוא לשמעון, וקורא 'ראובן', משום שבמחשבתו היה ראובן.
כך הצדיקים, כשהיו מדברים לפני המלך, היו לבם ומחשבתם דבוקים בקב"ה. אף אסתר המלכה, אמנם ישבה מול אחשוורוש, אבל בלבה היאדיברה עם הקב"ה ולכן הייתה מחשבתה כלפי אחשוורוש, שהוא הרי גזר את הגזרה, ומחמת הדמיון הזה – טעתה והחוותה כלפי אחשוורוש. זאת אומרת שאסתר דיברה בכלל לקב"ה, ולא לאחשוורוש.
אמר לי ר' דן: "גם אתה, כשתיכנס לדבר על לב יהודי על כך שצריך כסף לישיבה, תכוון שאתה מדבר לקב"ה. 'אבא, צריך כסף לישיבה, צריך שתהיה תורה בעולם'. אל תשים לב למי שיושב מולך, אתה מדבר אל הקב"ה, והוא שומע אותך".
עצתו של ר' דן ליוותה אותי במשך כל מסע ההתרמה. בכל מקום שנכנסתי, ידעתי: אני יושב ומדבר אל הקב"ה, והיהודי שומע מה שאני מדבר.
זה היה המסע הראשון שלי, ולא היו לי מושגים מה זו 'הצלחה'. אחרי שסיפרתי לכמה הגעתי, אמרו לי שזאת הצלחה גדולה מאוד. ב"ה, היו נדיבים שנתנו סכומים בני ארבע ספרות, ובכל מקרה, הסכום הנמוך ביותר לא היה מתחת למאה דולר.
וכאן הביא לי הקב"ה את הלימוד הגדול ביותר בחיי. קרוב משפחה שלי סיפר, שאחד מהעשירים הכי גדולים במדינה שבה הוא מתגורר, קיבל עוד בהונגריה אכסניה אצל סבא שלי בבית. במשך תקופה הוא ישן אצלו מדי לילה, וגם למד בחברותא עם דוד שלי. הוא תמיד שואל עלי אצל קרוב משפחתי, ומתעניין על המשפחה שלי ועל מה שקורה אתנו. 'בוא נלך להתרים אותו', אמר לי קרוב משפחתי, 'הוא יהודי שתורם הרבה'. קבענו פגישה ונסענו אליו.
העשיר קיבל אותי בסבר פנים יפות. הוא חיבק אותי ברוב אהבה ואחווה, ובמשך שעתיים תמימות שוחחנו על כל המשפחה. חשבתי שכאן, בטוח שאקבל הרבה כסף, ואני יכול לדבר לעשיר עצמו, כי בדרך הטבע הוא בוודאי יתרום בעין יפה. שכחתי בכלל מכל ההוראה של ר' דן.
אחרי שעתיים של דיבורים, סיפרתי לגביר למה הגעתי לכאן. אומר לי העשיר, 'בוודאי, זאת זכות בשבילי להשתתף במצווה גדולה כזאת'. והוא הוציא מכיסו שמונה עשר דולרים!!! אף אחד לפניו לא נתן לי סכום כל כך נמוך.
תודה תודה, סליחה סליחה. כמה חבל שישבתי ודיברתי עם העשיר, במקום לדבר עם בעל הבית, עם הקב"ה. אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלוקיו.
(גל' השגחה פרטית)
