אחד הילדים חזר מבוהל. הוא סיפר שמישהו הניח על הגלגלים של הרכב שלי חתיכת ברזל גדולה, שהרכב לא יוכל לנסוע. באנגלית קוראים לזה 'קלֶמפ',ּ ובעברית קוראים לזה 'סנדל'. איך שלא יקראו לזה, זו צרה גדולה...
אחזה אותי בהלה גדולה. ירדתי למטה, לרכב, ראיתי את הברזלים ואת המדבקה הגדולה שהחברה השאירה למזכרת. היו בה מספרי טלפון של החברה ושל הפועל שהניח את הסנדל, ואני התקשרתי אליהם כאחוז תזזית. בחברה ענו לי ברוגע שהם שליחים של אנשים מסוימים, שהחברה שהיתה בבעלותי חייבת להם כסף. מדובר בחברה שפעלה במשך כמה שנים, ונסגרה. למעשה, לא אני הוא זה שחייב כסף, אלא החברה. הרכב אינו שייך לחברה אלא אליי באופן פרטי, ולכן אין כל סיבה לחסום אותו. הסברתי את הדברים, אבל מניחי הסנדל ענו שעלי להוכיח שאין לי כל קשר לחברה, ואת זה עושים בבית משפט.
אני גר בלונדון. הסיפור שלי ארע בתקופה שבה החלטתי לחזק את עצמי בעניין תפילה בזמנה. היה לי ניסיון גדול מאוד בתחום הזה, והבנתי שאני מוכרח לעשות שינוי.
באותו יום קראתי קריאת שמע בזמנה, והנה אחד הילדים שכבר יצא מהבית לחיידר, חזר מבוהל. הוא סיפר שמישהו הניח על הגלגלים של הרכב שלי חתיכת ברזל גדולה, כדי שהרכב לא יוכל לנסוע. באנגלית קוראים לזה 'קלֶמפ',ּ ובעברית קוראים לזה 'סנדל'. איך שלא יקראו לזה, זו צרה גדולה, כי העובדה שעכשיו איני יכול לנסוע, זאת הבעיה הקטנה. הבעיה המשמעותית יותר היא, שכאן בלונדון זוהי שיטה ידועה שמטרתה להודיע לבעל הרכב שהוא חייב כסף, ושעליו לשלם את חובו מיד. ברור שלא מדובר בכמה לירות בודדות, אלא בסכום גדול, שמצדיק את התשלום לחברה המיוחדת שעוסקת בהנחת סנדלים על גלגלי רכבים.
אחזה אותי בהלה גדולה. ירדתי למטה, לרכב, ראיתי את הברזלים ואת המדבקה הגדולה שהחברה השאירה למזכרת. היו בה מספרי טלפון של החברה ושל הפועל שהניח את הסנדל, ואני התקשרתי אליהם כאחוז תזזית. בחברה ענו לי ברוגע שהם שליחים של אנשים מסוימים, שהחברה שהיתה בבעלותי חייבת להם כסף. מדובר בחברה שפעלה במשך כמה שנים, ונסגרה. למעשה, לא אני הוא זה שחייב כסף, אלא החברה. הרכב אינו שייך לחברה אלא אליי באופן פרטי, ולכן אין כל סיבה לחסום אותו. הסברתי את הדברים, אבל מניחי הסנדל ענו שעלי להוכיח שאין לי כל קשר לחברה, ואת זה עושים בבית משפט.
ראיתי שהם לא יעזרו לי, והתקשרתי לפועל. אמרתי לו את אותם הדברים, וגם הוא ענה לי: "תוכיח שהחברה נסגרה". הרגשתי כמי שהכול סוגר עליו. מי שמכיר את מהלך העניינים בלונדון, יודע שסנדל כזה הוא באמת סיבה לבהלה גדולה. זה אומר שיש אנשים שמוכנים לעשות כל מיני דברים לא נעימים בכלל, בלשון המעטה, כדי לגרום לי לשלם, וזה מפחיד.
פתאום אני תופס את הראש ואומר לעצמי, "מה קורה אתך? אתה לפני תפילת שחרית!" יש הלכה שלא לעשות חפציו קודם התפילה, ואני מרים טלפונים בזה אחר זה... התביישתי.
וכעת, מכיוון שהרכב שלי תקוע, הזמנתי מונית ונסעתי לבית הכנסת.
התפללתי כמו יהודי, ברוגע, ואחרי התפילה שוב התחילה מלחמה, מכיוון שמנהגי הוא להניח תפילין דרבנו תם, וזה אורך עוד כרבע שעה שבה אני יכול, לכאורה, כבר להרים טלפונים ולהזיז עניינים. בסייעתא דשמיא עמדתי גם בניסיון הזה, הנחתי תפילין דרבנו תם, ובשלב הזה נרגעתי לגמרי. אמרתי לעצמי: מה ארוויח מכך שאמהר להתקשר? הרי הקב"ה
מנהל את העולם, והוא יודע בדיוק מה קרה עם האוטו שלי. אף אדם אינו יכול להזיק לי או להועיל לי, אם לא ברצון הבורא. אלך אפוא הביתה,
ואנהל את סדר יומי כמו שתכננתי. כשאגיע למשרד בשעה שתיים, אתקשר לפועל ואראה אז מה לעשות.
בשעה שתיים התקשרתי ברוגע מהמשרד ודיברתי עם הפועל. התחלתי לשאול אותו אילו מסמכים עליי לשלוח כדי להוכיח שאיני בעל החברה, אלא שהפועל קטע אותי ואמר, "זה בסדר. האמנתי לך. כבר הורדתי את הברזל מהאוטו. אתה יכול להיכנס לרכב שלך ולנסוע".
הייתי בהלם. מי שמכיר את מהלך העניינים יודע שזה ממש למעלה מדרך הטבע. כולם יודעים שכאשר שמים לך סנדל על האוטו, אתה בצרות צרורות. יכולים לעבור שבועות וחודשים עד שמסכימים להוריד את זה, והנה, ברגע אחד, הפועל החליט שהוא מאמין ופשוט הסיר את הברזל!
אני בטוח שזה בא בעקבות האמונה ש'אין אדם שומע לי ומפסיד'. הקב"ה חיזק אותי בדרך שבה רציתי לילך, להקפיד על תפילה בזמנה. ברוך ה', שלא הסיר תפילתי וחסדו מאתי.
