מידת אברהם היא שעמדה למשה לבקוע את הים
מאמר זה עוסק בשבח משה רבינו שהירבה בתפילה ומסר נפשו על ישראל לעורר עליהם מידת הרחמים אף לאחר חטא העגל ובים סוף, בשונה מנח שלאחר שאמר לו הקדוש ברוך הוא שינצל הוא ובניו מהמבול לא התפלל על בני דורו. ומבאר שכל ענין משה רבינו במסירות נפשו בים סוף ולאחר חטא העגל היה להביא להשראת השכינה בישראל, ובזה זכה שנס קריעת ים סוף וכלל ישראל יקראו על שמו. עוד מבאר מידת משה רבינו שכאשר בא לפני ה' לבקש על ישראל ולעורר מידת הרחמים עליהם - הקטין את חטאם, והכל מתוך ראיית טובת כלל ישראל, והשגת השראת השכינה בעולם. ומכאן החובה לעורר רחמים אף על חייבים, שלא כהנהגת נח שאף על פי שידע שבני דורו חייבים היה לו לעורר עליהם את מידת הרחמים, ולא לחוש לחיי עצמו. ומביא מדברי רבותינו ז"ל הקשר בין משה רבינו לנח, שהיו נשמה אחת, ומה שלא תיקן נח בתפילה ובקרבן על בני דורו, תיקן משה רבינו במוסרו נפשו למיתה על ישראל.
מעלת משה רבינו אשר בשעה שהיתה גזירת כלייה לאחר חטא העגל, אחז במידת החסד של אברהם אבינו, מידת ההתגברות על החומר והרגש הטבעי של חיי עצמו, והחלה עצמו לפני המקום, עד שמסר את עצמו למען כלל ישראל, למען תשרה שכינה עליהם, ויתקדש שמו יתברך בעולם, לעומת נח שכאשר היתה גזירת המבול על העולם, אחר שהובטח מאת המקום שינצל בתיבה הוא וביתו - לא עורר רחמים על בני דורו, ולכן נקרא המבול 'מי נח' על שמו:
מידת אברהם היא שעמדה למשה לבקוע את הים
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח בשבח משה רבינו שמסר נפשו למען ישראל, בדברי ישעיה הנביא (ישעיה סג יב) 'מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם'. ופירושו כך, מה שנאמר 'זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ' הכוונה לזרוע ימין שדָּא זְכוּתָא דְאַבְרָהָם - זו זכותו של אברהם, כלומר מידת חסד לאברהם, דְּאִיהוּ יָמִינָא מִמּשֶׁה - שזהו ימינו של משה, שהיה משה מדבק ונוטה עצמו עם ישראל במידה זו, ומה שנאמר 'תִּפְאֶרֶת' הכוונה למדרגתו דְּמשֶׁה, שהשפיע משה על מידת תפארת העליונה שאף היא הוטתה למידת החסד, וּבְגִין כָּךְ 'בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם' - ובזכות זו בקע הקדוש ברוך הוא לישראל את ים סוף ואת הירדן, דְּהָא זְכוּתָא דְאַבְרָהָם בּוֹקֵעַ מַיִם אִיהוּ - שהרי זכותו של אברהם אבינו הוא ענין הבקיעה, ככתוב במדרש (ילקוט שמעוני שמות רלג) בשביל אברהם אני קורע להם הים, שנאמר [בעקידה] 'ויבקע עצי עולה' (בראשית כב ג), ונאמר כאן 'ויבקעו המים' (שמות יד כא), וְכָל דָּא - זה לָמָה, הוא משום 'לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם', כיוון שלא קיבל את גזירת הכליה על עם ישראל לאחר חטא העגל, והביא להשראת השכינה בישראל, ולהגדלת שמו יתברך בעולם.
