יש ליתן צדקה בעת האכילה
כיון שהתבאר שהשכינה עומדת לפניו בעת סעודתו, יבאר כי הוא צריך גם לתקנה על ידי צדקה.
יש ליתן צדקה בעת האכילה
ומוסיף, הוֹאִיל וְקָאִים בַּר נָשׁ קַמֵּי מָארֵיהּ - הואיל והאדם עומד לפני קונו שהוא השכינה, אִצְטְרִיךְ נַמֵּי לְמֵיחַן לְמִסְכְּנֵי לְמִיתַּן לוֹן - צריך גם לחון את העניים לתת להם מסעודתו, כְּמָה דְּאִיהוּ יָהִיב לֵיהּ לְמֵיכַל - כמו שהקדוש ברוך הוא נתן לו לאכול. כי העניים הם בבחינת המלכות, וכאשר מרחם עליהם ונותן להם מסעודתו, הוא מתקן את המלכות.
ויפרש איך יזהר שתהיה אכילתו אכילה של קדושה שיוכל להתקיים על ידה יחוד תפארת ומלכות.
אכילה ברעבתנות היא מצד החיצונים
ומוסיף להזהיר, וּמַאן דְּאָכִיל קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא - ומי שאוכל לפני המלך הקדוש, אִצְטְרִיךְ דְּלָא יִשְׁתְּכַח בַּלְעָן עַל פָּתוֹרֵיהּ - צריך ליזהר שלא יימצא אוכל ברעבתנות על שולחנו, אלא יאכל במתינות. והטעם, דְּהָא בַּלְעָנוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא הֲוֵי - שהרי אכילה ברעבתנות היא מצד הסטרא אחרא. לכן, צריך שיאכל במתינות כדי שלא תהיה לסטרא אחרא אחיזה בסעודה. וְרָזָא דָּא - וסוד זה שהאכילה ברעבתנות היא מצד הסטרא אחרא, נאמר אצל עשו שאמר 'הַלְעִיטֵנִי נָא' (בראשית כה ל), והלעטה היא אֹרַח בַּלְעָנוּ - דרך רעבתנות, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ - וכך צריך להיות לְסִטְרָא אַחֲרָא. ומפרש הטעם שהאכילה שמצד הסטרא אחרא היא ברעבתנות, (משלי יג כה) וּכְתִיב 'וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר', הרי שהרשעים לעולם רעבים, ולכן אוכלים בדרך רעבתנות. וְעַל דָּא - ועל כן 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' כְּתִיב, כי הכתוב מזהיר שיאכל במתינות כאדם שָׂבֵעַ שהיא אכילה של קדושה שלפני 'הוי"ה אלהיך', וְלָא יאכל לִפְנֵי סִטְרָא אַחֲרָא, שהיא אכילה ברעבתנות
