יבאר דברי הפסוק 'אם חכמת חכמת לך'
ומוסיף רבי אלעזר לבאר יקרת ערך התורה על פי הפסוק שפתח בו, 'אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא'. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר - ושלמה המלך אמר 'אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ', והיינו, דְּכַד יִתְחַכַּם בַּר נָשׁ בְּאוֹרַיְיתָא, תּוֹעַלְתָּא דִּילֵיהּ אִיהוּ - שכאשר יבין וישכיל אדם דבר חכמה בתורה מה שלא היה נאמר בה בפירוש, הרי התועלת והחידוש היא רק שלו, אבל תורה לא הועיל מאומה, דְּהָא בְּאוֹרַיְיתָא לָא יָכִיל לְאוֹסָפָא אֲפִילּוּ אָת אַחַת - שהרי בתורה עצמה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת, כי כל מה שהשיג יש כבר בתורה, וכמו שהתבאר שהתורה מליאה מכל הטובות שבעולם ושוב לא שייך להוסיף בה אלא להשיג ממה שיש בה כבר. וזהו מה שאמר הכתוב, 'אִם חָכַמְתָּ' בתורה דבר חדש, 'חָכַמְתָּ לָּךְ', כי רק לך נוסף חכמה כי בתורה היה הכל כלול.
לפי מה שהתבאר כי מה שנאמר 'אם חכמת חכמת לך' היינו שאי אפשר להוסיף בתורה, יבאר בדרך זו גם סוף הפסוק 'ולצת לבדך תשא'.
ומה שנאמר בהמשך הכתוב 'וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא', פירושו, דְּהָא אוֹרַיְיתָא לָא יִגָּרַע מִשִּׁבְחָהָא כְּלוּם - שהרי התורה לא יגרע משבחיה כלום על ידי שיזלזל בו מי שאין בו דעת ותבונה, וְלֵיצָנוּתָא דִּילֵיהּ אִיהוּ - והליצנות והחסרון שהוא עושה לתורה, שלו בלבד הוא, וְאִשְׁתָּאַר בֵּיהּ לְאוֹבָדָא לֵיהּ מֵהַאי עַלְמָא וּמֵעַלְמָא דְאָתֵי - ונשאר בו להאבידו מן העולם הזה ומן העולם הבא. וזהו מה שנאמר 'וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא', לומר שאם הוא מתלוצץ מן התורה, רק הוא לבדו נפגם מליצנותו בעולם הזה ובעולם הבא.
