החוטא מזיק את כל העולם
במאמר זה יבואר שהחוטא פוגם ומזיק את כל העולם, ועל ידי תשובתו מתקן הכל. ויבואר שעיקר התשובה לפני ששורה הדין כיון שלאחר ששורה הדין אי אפשר לסלקו עד שיושלם הדין, אך עדיין צריך לשוב בתשובה גם לאחר שנשלם הדין. ומבאר שיש תשובה של בינה ותשובה של מלכות, ובשתיהן יש שתי מדרגות של תשובה.
החוטא מזיק את כל העולם
רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי - היו הולכים מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר לו רַבִּי יְהוּדָה - לרבי יצחק, נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל - נאמר דברי תורה ונלך בדרך.
פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר לפרש את הפסוק (שמות כא לג), 'כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ' וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר', ומתו מחמת נפילתם לבור, ושואל, מַה הפירוש בפסוק דכְּתִיב בַּתְרֵיהּ - שכתוב לאחריו (שם פסוק לד), 'בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ' כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו' - והרי היה לו לומר בסוף פסוק הראשון 'כסף ישיב לבעליו', ולמה לו לחזור בפסוק השני 'בעל הבור ישלם', ומתרץ, שייתור זה בא ללמדך, שאף על פי שגוף הקרקע שייך לרבים, הרי הוא 'בעל הבור' להתחייב בנזקים שיהיו, ואם כן יש לדייק וּמָה עַל דָּא כַּךְ - ומה על נזקי בור, שהיה מקום לומר שכל אחד ישמור על עצמו שלא להינזק, ומכל מקום חייבה התורה את המזיק, אם כן כל שכן מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי - מי שגורם לטנף את העולם בעוונותיו, ואין האחרים יודעים כלל להישמר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שהוא חייב בעונש.
