אפילו בשעת שנוהג מידת הדין מצד מלכות, מיטיב הקדוש ברוך הוא עם הצדיק גם במידת הרחמים

ומביא רבי יהודה ראיה, תָּא חֲזֵי - בוא וראה שהקדוש ברוך הוא אפילו בשעת הדין מתנהג במידת הרחמים, כי אדם הראשון נברא ביום ראש השנה שבו נידונים כל היצורים, ועם כל זה לָא דָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם קַדְמָאָה - הקדוש ברוך הוא לא דן את אדם הראשון מיד כשנברא, אלא המתין עַד דְּפָּקִּיד לֵיה לְתוֹעַלְתֵּיהּ - עד שציווה אותו שלא יאכל מן עץ הדעת, כדי שיהיה לו תועלת של זכות כשיעמוד בדין, דְּלָא יִסְטֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְאֹרַח אָחֳרָא, בְּגִין דְּלָא יִסְתָּאַב - בזה שלא יסטה לבו ורצונו לדרך אחרת, כדי שלא יטמא בחטאו, ועל ידי זה יצא זכאי בדינו. אבל וְאִיהוּ לָא אִסְתַּמַּר, וְעֲבַר עַל פִּקּוּדֵי דְמָארֵיהּ - והוא לא נשמר, ועבר על צווי אדונו ואכל מעץ הדעת, וּלְבָתַר כֵּן דָּן לֵיהּ דִּינָא - ואחר שחטא דן הקדוש ברוך הוא את דינו, ויצא חייב למות באותו יום כמו שנאמר (בראשית ב יז) 'וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת', וְעִם כָּל דָּא, לָא דָן לֵיהּ כְּדְקָא חָזֵי לֵיהּ - ועם כל זה, לא דן אותו כראוי לפי חטאו להמיתו מיד לאחר הדין בחצות היום, וְאוֹרִיךְ עִמֵּיהּ רוּגְזֵיהּ, וְאִתְקְיַּים יוֹמָא חַד דְּאִיהוּ אֶלֶף שְׁנִין - אלא האריך עמו את רוגזו, והתקיים ונשאר לחיות יום אחד שלם, והיינו יומו של הקדוש ברוך הוא שהוא אלף שנים, הרי שהקדוש ברוך הוא מתנהג אפילו בשעת הדין במידת הרחמים. ומבאר רבי יהודה שאף על פי שאדם הראשון חי בַּר אִינוּן שִׁבְעִים שָׁנִים - פחות שבעים שנה, והיינו רק תשעה מאות ושלשים שנה, היינו משום דְּמָסַר לֵיהּ לְדָוִד מַלְכָּא, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם - שמסרו לדוד המלך אותם שבעים שנה, כי לא היה לדוד המלך מעצמו שנים לחיות.