שקיעתו המדהימה של מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל בלימוד התורה
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו' אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (יט, ב): מדכתיב 'חוקת התורה' ולא 'חוקת הפרה', דרשו חז"ל (ברכות סג, ב) שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה.
הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, ראש ישיבת 'עץ חיים', מסר 'שיעור כללי' פעם בשבוע לפני תלמידיו בישיבה, והיה מכין את השיעור עם קבוצת בחורים נבחרים שהגיעו אליו ללמוד עמו בביתו.
בין המשתתפים באותה קבוצה היה הגה"ח רבי משה זייבאלד זצ"ל, והיה רגיל לספר, שפעם באמצע לימודם נכנסה הרבנית ע"ה ובישרה לרב בשמחה "שרה'לע האט גיבוירען א מיידאלע" [- לשרהל'ה נולדה בת]. [היה זה דבר נדיר מאוד, כי מעולם לא הפריעה באמצע הלימוד, רק מפני שבתם זו היתה חשוכת בנים למשך כמה שנים, ע"כ הרגישה צורך לבשר לו בשורה טובה כזו].
נענה הגרא"ז והגיב "מזל טוב", והמשיך ללמוד...
ויהי כאשר סיים את השיעור, פנה הגרא"ז לתלמידיו ואמר, שהוא זוכר שהפריעו לו על דבר מה באמצע הלימוד, ואינו מצליח להיזכר מה זה היה...
חייכו התלמידים, כי הבינו שלא קלט את הבשורה הטובה מפני גודל ריכוזו בלימודו. ואכן, כאשר אמרו לו שהרבנית נכנסה לבשר בשורה טובה נכנס תיכף למטבח, ובירך את הרבנית בברכת 'מזל טוב' מכל הלב, ודרש בשלומה של היולדת וכיוצא בזה.
והפליא הגר"מ זייבאלד מה שראו עיניו איך המית עצמו על דברי תורה כפשוטו ממש, שהסיח דעתו לגמרי מכל עניני עוה"ז בעת לימודו.
