שמש קמצן גורם לציבור להתמוסס
וחם השמש ונמס (טז, כא).
בבית מדרש אחד היה שמש כילי וקמצן, שחס על השמן למאור בלילות, ועוד בתחילת הערב היה האור דועך, וקהל הלומדים היה מתפזר איש לביתו.
אמר על כך הרב דמתא: דזהו מה שנאמר בפרשת השבוע "וחם השמש ונמס" אם השַמש אם בבחינת חָם שנהרג על פחות משוה פרוטה, הרי "ונמס" הקהל מתמסמס והולך.
