שכשכואב צועקים!
בימי מלחמת יום הכפורים, כאשר סכנה גדולה ריחפה על כלל ישראל בארץ ישראל, חזר הרה"ק הבית ישראל מגור זיע"א הרבה פעמים על הסיפור מהרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנע זיע"א שדיבר ארוכות בפני תלמידיו בחול המועד סוכות על כך שכל העולם כולו אינו שוה אפילו אנחה קלה, ובתוך דבריו מחמת הדוחק שהתלמידים נדחקו לשמוע את דברות קדשו, נפל ספסל על רגליו והכאיב לו מאד, והרה"ק מלענטשנע נאנח על כאבו.
כשהבחין בתמיהת התלמידים על כך שהנה הוא מסביר שהעולם לא שווה אפילו אנחה אחת והוא בעצמו נאנח, אמר להם: אכן אמת הדבר שהעולם לא שוה אנחה, אבל עם זאת יש לדעת שכשכואב צועקים!
כך סיפר הרה"ק הבית ישראל זיע"א בימים הנ"ל כמה וכמה פעמים. הצדיקים שהם מלאים באהבת ישראל, וכאבו של הזולת הוא כאבו שלו, וכשכואב להם הם זועקים כמו שהגיד הרה"ק מלענטשנע, שגם אם אין העולם שוה אנחה מ"מ כשכואב נאנחים, וכשכואב להם כאבו של הזולת, הרי שעל זה הכאב הם זועקים, ועל כך לפעמים זועקים הם עצמם לשמים אף שבעיני רוחם הם יודעים שהמצב כמו שהוא הוא הטוב ('ברכת אברהם' עמוד ריז).
