רק כשתלך מארצך תוכל לזכות ל'ואגדלה שמך'

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ וגו' וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וגו' (יב, ב) וברש"י שאודיע טבעך בעולם.

כתב על כך בספר "פרדס יוסף" בשם ספר "יבין שמועה": על פי רוב, בארץ אשר אדם נתגדל בה - אין הבריות מקבלים מרות ממנו, מפני רוב ההרגל בו. וביותר הקרובים שרגילים עמו, ועוד יותר בית אבותיו. וכיון שרצה השי"ת לגדל את אברהם שיֵצְאוּ לו מוניטין בעולם, לכך אמר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" - ואז "ואגדלה שמך".

כיוצא בזה כתב רבינו ה"אבן עזרא" בתחילת ספר שמות (ב, ג), שלכן סיבב השי"ת שיגדל משה בבית המלך ואחר כך יברח משם על זמן רב, הכל בכדי שלא יתגדל ביחד עם אחיו, ובכך לא יחשבוהו כאחד מהם, ויראו ממנו.

וכה היה ממליץ בצחות כ"ק מרן אדמו"ר מסערט ויז'ניץ זי"ע בעל ה"חכמת אליעזר": אמרו חז"ל (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה) "דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר", כלומר: הדרשן ממקום זה - דבריו עניים, ואילו זה שמגיע ממקום אחר - תמיד דבריו עשירים ומעניינים... זוהי דרכם של הבריות מאז ומעולם...