פעם אחת חסר למלך שום...
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים (יא, ה)
רבנו אפרים ז"ל, היה רופא המלכות באחת מארצות ערב, המלך אמר לו פעם בטרוניא: ההורים שלכם – בתקופת מצרים, היו כפויי טובה, התלוננו שאין להם שומים ובצלים.
לאחר כמה ימים הלך רבנו אפרים ז"ל לטבח המלך והורה לו שבסעודת הבוקר מחר לא יביא למלך שום. המלך התיישב לסעודה והבחין כי אין על השולחן שום. הוא כעס וקרא לממונה: "וכי אינך יודע שאני מעוניין בשום לארוחת הבוקר?"
אמר לו הטבח: הרופא היהודי של המלך הורה לי כך [לבריאותך].
קרא המלך לרבנו אפרים ותמה: "וכי לי מזיק שום?! אתה יודע בעצמך שאני אוהב שום ואינו מזיק לי במאומה!"
"ישמעו אזנך מה שפיך מדבר" - אמר לו רבנו אפרים - "ארוחה אחת שאין לכבוד המלך שום והוא כבר כואב וצועק. יהודים אכלו ארבעים שנה במדבר - מן ורק מן, ושוב פעם מן, ולך יש טענות עליהם?!"...
