עיקר חסר מן הכותל...
וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה (כז, יז).
י"ל בדרך צחות על פי שמספרים על מרן הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל, שבאחת מנסיעותיו הגיע לעיר גדולה. בעיר זו היה בית כנסת מפואר במיוחד, אך מתפלליו היו אנשים ריקנים מתורה ומצוות. כשהנצי"ב נכנס לבית הכנסת, הוא הבחין על הקירות בציורים נאים ומופלאים המלווים את מאמרו של רבי יהודה בן תימא: על כותל אחד נכתב "הוי עז כנמר" ולצידו צויר נמר; על השני "וקל כנשר" עם ציור של נשר; על השלישי "רץ כצבי" עם ציור צבי; ועל הרביעי "גיבור כארי" עם ציור אריה.
הנצי"ב נענה ואמר: "הכל נכתב כהוגן, אך דבר אחד חסר – סיום המאמר: 'לעשות רצון אביך שבשמיים'." ודי למבין.
ובזה ניתן לומר בדרך צחות על הפסוק "ולא יהיה עדת ישראל כצאן". הרי צא"ן ראשי תיבות צבי, אריה, נשר, נמר. כלומר, עַם ישראל צריך שיהיו לו כל הבחינות הללו. אך העיקר יחסר להם אם "אין להם רועה" – כלומר, אם חסר להם "אבינו מלכנו רוענו רועה ישראל", המכוון אותם לעשיית רצון אבינו שבשמיים. זהו הרמז לכך שהיה חסר להם סיום המאמר, המהווה את לב ליבה של עבודת ה'.
