עין האדם הרי היא כמו מכשיר צילום
וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (טו, לט).
ברשימה שכתב הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר באחת ממחברותיו, חקק עלי גליון את גודל הזכות והחובה התלויים בשמירת העין והלב, וכה כתב:
עין האדם הרי היא כמו מכשיר צילום, היא מצלמת הכל טוב, וגם חלילה להיפך. הלב, זוהי המעבדה הכימית שמייצרים שמה את התצלומים. מוחו של האדם זהו המקום שמציגים שמה תדיר את התמונות המיוצרות על ידי לבו.
מוחו של האדם אינו שובת לרגע, ובמה הוא מתעסק? זה תלוי במה שעינו רואה, אם העין לומדת תורה הקדושה, אזי העין מצלמת את אותיותיה של התוה"ק, של חז"ל הקדושים, נביאים תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים.
כל משפט ודיבור מחז"ל הקדושים כולל בתוכו את קדושתם של חז"ל, את ריח הגן עדן שהם נמצאים בו עכשיו, כאשר מזכירים דבר משמם שפתותיהם דובבות בקבר, והם מתפללים עבור המזכיר את שמם, להשפיע מקדושתם עליו, וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
בכל דיבור של תורה שלומדים מתווספות מרגליות בכתרו של רבש"ע כביכול, וכל דיבור שהאדם לומד לוקחו הקב"ה ומנשקו, כן מובא בחז"ל (זוה"ק ח"א ד, ב).
מובן איזה אושר כלול בזה, והכל תלוי בעין, לכן שמור עיניך היטב שתראה רק דברי תורה.
