עדות אישית מתוככי אוושויץ – מי שאיבד תקוה לא ניצל...
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה (כג, א).
ידוע מה שאמר הרה"ק רבי שמעון מיערסלוב זצ"ל, דהסיבה שזכה להאריך ימים (נפטר זקן ושבע ימים), כי לא היה מהרהר מעולם אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, דהיה ירא שאם יהיה לו קושיות על הנהגת הבורא, יאמרו לו 'שמעון' עלה השמימה ותראה שהכל הוא לטובתך, וכיון שלא רציתי לעלות השמימה לא הקשיתי כלל עכ"ד.
ובזה פירש הגה"צ רבי צבי הירש מייזליש אבד"ק ווייצען הפסוק בריש פרשתנו "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" ופירש רש"י: "שני חיי שרה - כולן שווים לטובה", היינו שקבלה הכל לטובה. וזהו שאמרו (שם) במדרש הדא הוא דכתיב "יודע ה' ימי תמימים" – מי שיודע השם, דהיינו שמאמין שהקב"ה יודע הכל, "ימי תמימים" זה הוא הגורם אריכות ימים של אנשים תמימים, שמקיימים 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.
ומעיד (בספרו זר זהב בפרשתנו) הגה"צ אבד"ק ווייצען: "והייתי רגיל באושוויץ (במחנות ההשמדה הנוראים במלחמת העולם השניה) לפרש הפסוק (תהלים א, ו) "כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" דעיקר היא להתחזק בביטחון בשהם יתברך ולהאמין שהכל בהשגחתו יתברך שמו, ואף שאין לנו שום השגה בגודל הסתרת פנים ואין אנו יודעים ומבינים כלל מה זה ועל מה זה, עם כל זאת צריכים לחזק בזה שהקב"ה יודע הכל, ומסתמא צריך להיות כן.
וממשיך בעדות אישית: "וראינו הרבה פעמים באושוויץ שמי שנפל ממידת הביטחון ואמר שאנחנו אבודים ולא נצא עוד משם בחיים ח"ו, לא היה לו סוף טוב רח"ל..."
ובזה פירשתי "כי יודע השם" - שהקב"ה יודע הכל, הוא "דרך צדיקים" שאף אם הם אינם יודעים ומשיגים, אבל דרכם להאמין שה' יודע הכל, אכן "דרך רשעים" הוא לומר "תאבד" שאנחנו אבודים ח"ו".
