סגולת סעודת פדיון הבן כפ"ד תעניות
וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ (יג, ז).
בערוב ימיו של הרה"ק רבי צבי הירש מפרצובה, מהאריות שבחבורת קאצק וגור, שזכה עוד להסתופף בצילא דמהימנותא של הרה"ק ה'חוזה מלובלין' והאריך ימים עד לימי מלכותו של מרן ה'שפת אמת', עלתה בידו לבוא ל'נסיעה' לחצר הקודש שבעיירת גור, לחסות בצל קודשו של הרבי וליהנות מזיו אורו ותורתו.
וכשיצאו לאור כרכי השדי חמד, ואנשי ירושלים מצאו כתוב מפי אותו גאון שהיה בקי בכל ספרי ראשונים אחרונים וכל רז לא אניס ליה, כי "אין מקור לדבר זה", נתמלאו תמיהה, היתכן שֶׁקָּלָא דלא פסיק בירושלים מדור דור בְּאֵין עוררין, ואפילו הצנועים נדחקו בכל כוחם לזכות אפילו ב"כְּפּוּל" מהחלה של הכהן הפודה, שיאמר על זה, כי אין לכך שום מקור, וזה רק שיחה נאה מפי הבריות.
באותו זמן נערך אצל אחד הצורבים פדיון הבן, שבו השתתף גם הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, ודבריו של בעל השדי חמד עוררו ויכוח בין המשתתפים. עד שקם אחד הַמִּתְוַכְּחִים והכריז, הנה אתנו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, הידוע בבקיאותו המופלגת בכל חדרי התורה ובספרי הראשונים והאחרונים, ונשאל את פיהו. נתן רבי חיים קורת רוח בשואלים, ואמר: אכן אין שום מקור בספרים למאמר זה שהסעודה נחשבת לפ"ד תעניות. אבל יש לזה רמז בתורה בפסוק בפרשתנו (יג, יב-יג): וכל בכור א'ד'ם' ב'ב'נ'י'ך' ת'פ'ד'ה' נוטריקון: "א'ם ד'בר מ'ה ב'פדיון ב'ן נ'הנית – י'חשב כ'אילו ת'ענית פ"ד ה'תענית"
והוסיף עוד נופך משלו: יש עוד מעשה הנחשב לעושהו, כאילו התענה פ"ד תעניות, והוא ד"ף גמרא, ומי שלומד דף גמרא נחשב לו כאילו התענה פ"ד תעניות, כי ד"ף בגימטריא פ"ד אלא שעל מעשה זה אין הרבה קופצים עכ"ד (הובא בחכמת חיים בפרשתינו).
אמנם בספר ילקוט יושר (להג"ר ישעיה שלום רוקח ז"ל) כתב סמך לדבר, ואמרו בפני הרה"ק משיוונא וקלסיה, וכה כתב: מה שהעולם אומרים שהנהנה מסעודת פדיון הבן נחשב לפ"ד תעניתים, לא מצאתי שום דבר ברור מזה בספרים. ואולי יש סמך למאמרם, כי יעקב אבינו ע"ה היה בן פ"ד שנים כשנשא אשה, ועל בן בכורו שהוא ראובן אמר כוחי וראשית אוני שהיה יעקב בקדושה כל ימיו, וע"י ראובן שהציל את יוסף באומרו "אל תשפכו דם" נתהוה הסיבה שירד יוסף למצרים ומשך לשם גם ליעקב ושניהם לקטו הניצוצות קדושים שנפלו לערוות מצרים, ובזכותם נהרגו בכור"י מצרים, שזה היה המכה האחרונה, שנגאלו עי"ז, לכן חשוב סעודת פדיון הבן לפ"ד תעניתים כמנין שנות יעקב כשנשא אשה, כן נראה לי בדרך אפשר.
ופעם אחת הייתי אצל הרה"ק המפורסם משינווא זצ"ל ונזדמן כך שהיה אצלו סעודת פדיון הבן מאחד מנכדיו, ושאל לכל המסובים שם, אולי יש אחד שראה באיזה ספר הטעם שאומרים העולם שסעודה זו נחשבת לפ"ד תעניתים, ואז אמרתי לפניו דיבורים הנ"ל, ונשאו חן בעיניו וקלסיה, ושאל אותי אם ראיתי זאת באיזה ספר. ואמרתי לו שכמדומה לי שראיתי מעט מזה בשם החיד"א זצ"ל, והיה לו למשיבת נפש עכ"ד.
ונסיים במה שמספרים (ראה אוצר פדה"ב פכ"א) על הגה"ק מאוסטרובצא זצ"ל, שהציקו לו על שמרבה בתעניות, שהרי יכול לצאת בסעודת פדיון הבן שנחשב כאילו התענה פ"ד תעניות, והשיב: הא דמקובל כאילו התענה פ"ד תעניות, הני תעניות הן כנגד עבירות שכתוב עליהם "כאילו" כגון: "כאילו עובד עבודה זרה", וכדומה. וחישב ומצא בש"ס ובחז"ל שיש פ"ד "כאילו" שכאלה, וכנגד זה מועילה פדיון הבן עכ"ד.
