הגה"צ רבי אלחנן יוסף הערצמאן זצ"ל

הגאון הצדיק רבי אלחנן יוסף זצ"ל נולד בערך בשנת תרס"ז בעיר הורביושוב במחוז לובלין, לאביו רבי שמואל ז"ל, ומסופר, שבבית זה לא דברו מעולם לשון הרע, אביו רבי שמואל שמר מכל משמר שלא יטמאו את קורות ביתם על ידי דיבורים ומעשים אסורים.

בגיל חמש עשרה (בשנת תרצ"ב) נשלח הנער רבי אלחנן יוסף לוואהלין לעיר לודמיר, שם למד בישיבת בית יוסף נובהרדוק כשנה תמימה.

בגיל שש עשרה, למד בישיבת אור ישראל בלוניניץ, אצל הגאונים רבי חיים מנדל קסטרימצקי, והר"מ רבי יוסף ברקוביץ מקוסבה [שהיה מאריות ישיבת מיר] מח"ס חלקת יוסף זצ"ל.

מלוניניץ חפץ הנער רבי אלחנן יוסף להמשיך וללמוד בישיבת ברנוביץ, אצל הגאונים הגדולים רבי אלחנן וסרמן, ורבי ישראל יעקב לובצאנסקי הי"ד, ורבי שלמה היימן זצ"ל.

לאחר מכן זכה ללמוד בישיבת חכמי לובלין, ומשם עבר לישיבת קמניץ ללמוד אצל הגאון רבי בער ליבוביץ בעל הברכת שמואל זצ"ל.

אחר שלמד בקמניץ, החליט שהגיע השעה ללמוד בישיבת מיר הגדולה, והוא נסע למיר ללמוד אצל הגאונים הגדולים מרן ראש הישיבה הגאון החסיד רבי אליעזר יהודה פינקל והגאון הגדול רבי אברהם צבי קמאי והמשגיח הגאון הצדיק רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל.

אודות תקופת מלחמת העולם השניה בשנים ת"ש - תש"ה, כתב רבי אלחנן זצ"ל, ספר שלם "נס ההצלה של ישיבת מיר". והוא מספר על ההצלה שהיתה בדרך נס ופלא, דרך מדינות ליטא - רוסיה - יפן - ושנחאי שבסין. הוא מציין את הניסים הרבים, ואת הפלא הגדול והמיוחד של התעלות ולימוד תורה ויראת שמים, בכל תקופת הנידודים,

עם סיום המלחמה, עבר רבי אלחנן יוסף לארצות הברית יחד עם ישיבת מיר, ושם נישא בשנת תש"ט לרעייתו לבית הלברשטאם, נינת ה'דברי חיים' זצ"ל, ונטע את אוהלו בסמוך לבית ישיבת מיר ובמניין של בוגרי הישיבה במארסי אווניו, בוויליאמסבורג שבברוקלין ניו יורק.

תחילה הוא לימד בת"ת בית שמואל וכיהן כמשגיח רוחני בשורה של ישיבות חסידיות, ביניהן פאפא, נייטרא וטאהש, ומאז החל את דרכו בהפצת דברי מוסר בדרש ובשיחות, ושימש כמשפיע בישיבות והיכלי המוסר בארה"ב. כך גם פרסם שורה ארוכה של ספרים וחוברות בהם מיזג את דרכו הייחודית שהייתה מזיגה של חסידות, מוסר ועיון ליטאי.

נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"א ניסן תשס"ט, ומנו"כ בבית העלמין נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק סמוך לקבר מורו ורבו המשגיח זצ"ל.


הבטחתו ללומדים לע"נ

לפני למעלה מעשור כאשר חלה רבי אלחנן יוסף הערצמאן והוא ערירי ללא ילדים, ביקש להיקבר ליד רבו הגדול המשגיח הגר"י לווינשטיין, ואף קנה מבעוד מועד אחוזת קבר לידו. או אז גם חיבר את הצוואה המופלאה שלו, בה פתח ואמר: "לדאבון לא מילאתי תפקידי אפילו אחוז קטנה ממה שאני מחוייב לבוראי, במיוחד החסדים טובים שגמלני שנשארתי בחיים מן השריפה הגדולה". לפיכך ביקש "שכל אחד יתן כפי יכולתו צדקה לזכר נשמתי, אלחנן יוסף בן שמואל וצפורה. ומי שיכול בטבילת מקוה ועשרה קפיטלאך תהילים: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ.

ומי שיאמר את עשרה קפיטל תהילים על קברי, או בכל מקום, או לימוד משניות, אשתדל לטובתו כמה שאפשר, וייוושעו בכל מה שצריכים... וכמו שבחיים חיותי לא נשארתי בעל חוב מאלו שקבלו טובה, כן אקווה לה' לשלם כפל כפליים בע"ה", חתם.

העדויות המופלאות על המופתים המתרחשים על קברו, מלמדות שהגרא"י אכן מקיים את הבטחתו.

גליון ביהמ"ד