סגולה לרפואה לקנות בהרחבה לכבוד שבת

רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא (כא, יט). אמרו חז"ל (שבת יב.) הנכנס לבקר את החולה בשבת, אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. ור' מאיר אומר, יכולה היא שתרחם.

אומר הגה"ק רבי משה מחוסט זי"ע בספרו ערוגת הבושם: למדין אנו מזה, שהשבת בכוחה להגן ולרפא את החולה, וכל הרפואות תלויות ביום השבת. ואם כן, מי שממעט בהוצאות שבת ויו"ט, יצטרך ליתן מה שמקמץ מן השבת על צרכי רפואה לשלם שכר הרופא וכדו', והוא מדה כנגד מדה.

זהו שאמר הכתוב: רַק שִׁבְתּוֹ – 'רק' הוא לשון מיעוט, מי שממעט מ'שבתו' – הוצאות שבת ויו"ט; יתן על 'וְרַפֹּא יְרַפֵּא' – הוא צריך להוציא מכספו על צרכי רפואה.

ומוסיף ה'ערוגת הבושם': עוד יש לרמז, שאם האדם משתדל לתקן מה שהיה ממעט בהוצאות שבת, יזכה להתרפאות ממחלתו, שהרי "יכולה היא שתרחם". וכך יהא הכתוב נדרש: רק שבתו יתן – אם יתן ויתקן מה שהיה ממעט מהוצאות השבת; אז, ורפא ירפא – בזכות זה יתרפא ממחלתו.

ויש לציין לדברים נפלאים שכתב הרה"ק רבי נחום מטשערנאביל בספרו מאור עינים (שלהי ליקוטים) לבאר מאמרם ז"ל (שבת יב:) "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא": הנה ידוע בעולם הרפואה, שלהכין תרופה לרפאות את החולה, צריך לאסוף סממנים ועשבי רפואה ממקומות שונים ואף יש סממנים שצריך לטרוח אחריהם ולהביאם ממקומות רחוקים, וכשגומרים לאסוף את הסממנים הדרושים טוחנים ומערבבים אותם, כך מכינים תרופה ומזור לחולה.

והנה בשבת קודש - אומר המאור עינים - כלול ומונח הכל ויש בה כל הסגולות, ולכך נקראת השבת 'כלה' (עי' ב"ק לב:) מלשון דכולה בה, וזהו "שבת היא מלזעוק" לשון אסיפה, שבשבת אין צריכים לאסוף סממנים ממקומות שונים או רחוקים, ולכן "ורפואה קרובה לבוא" שאינו צריך לאסוף ממדינות רחוקות.