נתינת שוחד בגויים יענה את הכל
גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים (כח, נ).
פעם התאוננו יהודי סאטמער בפני הרב דמתא, כי הגיע לבית המשפט המחוזי פרקליט מדינה חדש, אדם רשע מרשיע, אנטישמי מבעבע והיהודים מפחדים להתקרב אליו ולשחדו.
אמר להם הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זצ"ל: "אני רוצה לראות אותו". כשהראו לו את הפרקליט.
אמר הרב מסאטמאר: "מה אתם רוצים מהאיש הזה, הוא בסדר גמור, כפי שאני רואה, יש לו ידים, התאזרו באומץ ותנו לו, כי הידים של עשו שואפות ומשתוקקות לקבל מנחה מיעקב.
וזהו שאמרו בהגדה של פסח "והקב"ה מצילנו מידם" - כלומר השי"ת מציל אותנו הודות לעובדה שיש להם ידים.
ורמז לשוחד אפשר למצוא גם בתוכחה "גוי עז פנים אשר לא ישא פנים", ואפשר להפוך את הקללה הזאת לברכה, כי בתוה"ק כתוב בדרך כלל שני דברים יחד, "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" (פרשת עקב) או "לא תכיר פנים ולא תקח שוחד" (פרשת שופטים). נמצא כי כאן בתוכחה שכתוב "אשר לא ישא פנים" - בלבד, ולא מוזכר שלא יקח שוחד, סימן שגוי עז פנים הזה כן לוקח שוחד, וזוהי הברכה...
