נשר מלך העופות – משיר נוצותיו פעם בי' שנים
אֶת הַנֶּשֶׁר (יא, יג). כתב הבעל הטורים: פתח בנשר שהוא מלך בעופות (חגיגה יג, ב): נשר. נושר נוצתו, והיינו דכתיב (תהלים קג ה) תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי עכ"ל.
איתא ברבינו בחיי (בראשית ב, יט) וכן נשר הכיר [-אדם הראשון] בחכמתו, שהנשר מלך שבעופות, ועפיפתו גבוה מכל עוף, וכמו שידוע מעניניו כי כשישלימו לו עשר שנים יגביה עפיפתו עד מאד, עד שהוא מתקרב לגלגל האש, ולרוב החמימות מחבט ומפיל עצמו לים והנה הוא נמרט, ואחרי כן יתחדש ויעלה אבר כבתחלה, וכן מנהגו כל עשר ועשר שנים עד מאה שנה, ובשנת המאה מתקרב ביותר לגלגל האש ומגביה העפיפה כמנהגו, ונופל בים ומת.
