מפי רבי משה אלברט

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ וגו' (ח, י).

פעם אחת בעת שהיה הגה"צ רבי פינחס הירשפרונג אב"ד מונטריאול-קנדה סועד בסעודת חתונה, ניגש אליו ראש ישיבה אחד, והתחילו לדבר בדברי תורה. באמצע השיחה שאל אותו הגר"פ היכן המקור שצריך לישב בברכת המזון, הראש ישיבה סימן בידו שיגיד. 

אמר לו הגר"פ כתיב בתורה "ואכלת ושבע"ת וברכת" – שבע"ת נוטריקון "שב עת". צחק הראש ישיבה ושאל מי אמר רמז זה, ענה לו הגר"פ "רבי משה אלברט". צחק ראש הישיבה ואמר לו, ידעתי שזה "עפעס א חסיד'שע תורה". 

אמר לו הגר"פ כן, זהו תוספות במסכת ברכות (דף נא: ד"ה והלכתא בכולהו) וזה לשונם: "לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בה להיות יושב ומברך... והוא נוטריקון "ואכלת ושבעת 'שב - עת' וברכת" - לברכת המזון, מפי רבי משה אלברט" עכ"ל. 

ניצוצי אש פנחס (עמ' צו)