מעשה בשלמה המלך

בין המצרים, באחד מתשעת הימים שבין ראש חודש אב לתשעה באב, עשה הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זיע"א סעודת סיום מסכת. פתח ואמר: בימים קדמונים כשבאו הימים האלו היו הבעלי בתים בצער ועגמת נפש שנשרף בית המקדש ואין לנו בית המקדש להקריב בו קרבנות חובותינו והיו בעצבות, אבל כעת החסידים אוכלים סעודות שאומרים: ה' היה הוה ויהיה, שהיה בית המקדש ויהיה בית המקדש.

וסיפר, האיך לאחר שהשליך אשמדאי את שלמה המלך ע"ה מעל כסאו והיה בא לאיזה כפר ואמר שהוא שלמה המלך, וכששמע בעל הכפר שהוא המלך שלמה אסף את כל בני הכפר וסביבתו ויזבחו שור ומריא וכל מיני מעדנים לכבודו, ויהי כאשר הסבו לאכול קרא בעל הכפר לבני ביתו וסיפר להם על שלמה המלך וירידתו ואמר להם: ראו איך עלול הגלגל להתהפך וראו מהצער שבא על האדם הזה ויהי כשמוע שלמה המלך דברי בעל הכפר נמס לבו בקרבו מרוב צער בזכרו ימי עלייתו וכל הכבוד והגדולה שהיו לו מאז ועתה נפל מאיגרא רמה, ומרוב צער לא היה יכול לאכול אף שהכינו לפניו כל מיני מעדנים. אחר כך כשבא לעיר אחת פגע בחסיד אחד ושמח עמו כששמע שהוא שלמה המלך וניחם את נפשו שבל ידאג כלום שהיה שלמה המלך ויהיה שלמה המלך, דאף שלפי שעה ירד מגדולתו אבל עוד ימלוך כראשונה, ושמחו יחדיו מאוד, ויבקש ממנו לסעוד עמו בסעודה קטנה שיש לו בביתו, כי גם הוא איש עני אך כמה שיש לו יאכלו יחדיו וישבעו, והחיה את נפשו בדברים טובים וניחומים יותר מכל מעדני עולם. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי יז א) 'טוב פת חרבה ושלוה בה', והוא גם כן ענין בין המצרים.

(ספיר ויהלום להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)