מי שנולד מכח קושיא - יכול גם למות מקושיא
כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ (מו, כו).
וברש"י ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים, צריכים אנו לומר שמתו קודם ירידתם למצרים שהרי לא נמנו כאן.
חכם אחד הקשה בדרך צחות, הלא ידוע שמקושיא לא מתים, [ורבים מביאים מקור מדברי הגמ' בתענית (דף ה, ב): "יעקב אבינו לא מת", ומקשה הגמרא וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא", ומתרצת הגמ' "מקרא אני דורש וכו' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים",
ולכאורה עדיין לא תירצה הגמ' את הקושיא וכי בכדי ספדו וכו'. ומתרצים העולם במליצה, "אז פון א קושיא שטארבעט מען נישט - מקושיא לא מתים, שאף שיש קושיא מכל מקום לא מת יעקב מחמת קושיא זו], ואם כן קשה על רש"י שמכח הקושיא שעם מנין התאומות היו יותר משבעים נפש, הוכרח לתרץ לומר דמתו קודם שירדו מצרים, והלא מקושיא לא מתים.
ומתרץ על דרך החידוד, דהילפותא דנולדו תאומות עם השבטים גם מכח קושיא [וכמו שמביא רש"י לעיל לז, לה] - מדיוק הפסוק 'ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם', דמדכתיב בנותיו לשון רבים על כרחך שנולדו תאומות עם השבטים, ולפי זה יש לומר מי שנולד מכח קושיא גם יכול למות מכח קושיא, עכ"ד בדרך צחות.
