מה היתה הקושיא החמורה?!
הָא בְּבִזְּתָא הָא בְּשִׁבְיָתָא הָא בְּמַלְקְיוּתָא (פיוט 'מחי ומסי' בסוף הסליחות).
הרה"ק רבי מרדכי ראקובע'ר ז"ל היה משמש בקודש אל הרבי [החוזה] מלובלין, ובשנינותו וחריפותו היה משמח את הרבי.
לאחר הסליחות ניגש לרבי מלובלין ושאלה בפיו: דרך הגמרא היא, באם ישנה סתירה בין שני מקומות, מיישבים: 'הא' באופן זה, 'והא' באופן אחר, אולי יכול הרבי לומר לי מה היתה הקושיא החמורה, שעליה הוצרכו ליישב 'הא בבזתא', 'הא בשביתא'?!... (היינו, על מה ולמה באים עלינו צרות אלו...)
