מדוע נתן חשבון על המשכן בלבד ולא על בגדי הכהונה
וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר (לט, ב).
כבר הרעישו המפרשים להקשות קושיה גדולה, מדוע כתב מקודם החשבון של כל הזהב והכסף, תיכף אחר אמירתו על עשיית המשכן והכלים, הנאמרים בפרשת 'ויקהל', הלא מהראוי היה שהחשבון יהא נכתב אחר גמר עשיית בגדי כהונה גם כן, כי גם בהם היה זהב?
ותירץ, שהרי נאמר בנדבת המשכן (לעיל לו, ג) שעושי המלאכה באו ולקחו את כל התרומה מלפני משה, מכאן אנו למדים שהמתנדבים בעם הביאו את תרומתם מקודם אל משה, ועושי המלאכה היו לוקחים אותם לאחר מכן מיד משה.
מה שאין כן בבגדי כהונה, נאמר בפירוש (לעיל כח, ה) "וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב", ופירש רש"י - אשר עושי המלאכה היו לוקחים מיד המתנדבים ולא על ידי משה, על כן לא היה צריך משה ליתן חשבון על זה, ועושי המלאכה גם כן לא היו צריכים לתת חשבון, כי צדקה נגבית בשניים ואין כאן חשד. אבל משה שהיה יחיד - היה מהצורך להיות נקי מישראל בלי חשד.
וזהו "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן... אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", היינו כנ"ל שמשה נתן חשבון על המשכן המבואר למעלה, אבל בגדי כהונה הוא דבר בפני עצמו ואינו נכלל כלל בחשבון שלמעלה, ובפרט לדעת תרגום יונתן בן עוזיאל (לעיל כח, ה) שלבגדי הכהונה נתנו עושי המלאכה ממון של עצמם.
