מדוע נרמז שפרשה זו סתומה עוד בחיי יעקב אבינו
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו' (מז, כח). וברש"י, למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד.
לכאורה היתה ראויה להיות הסתימה בפרשת שמות, אחר מיתת יעקב, ולא כאן, דכאן בתחילת הפרשה כתיב: 'ויחי יעקב', ומה ענין לרמז הסתימה במקום זה.
ונראה דמה שהפרשה סתומה, הוא רמז גם לטובה, דהרי הסתימה היא באמצעות התורה ולא הסתרת פנים באמת להיעזב למקרים, ח"ו, רק הכל בהשגחה נפלאה מהשי"ת, באמצעות התורה שהיא כלי חמדתו להשיג על ידה כל העולמות, וכמו שנאמר (לעיל ויגש מו, ד): 'אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה'.
ודבר זה הוריש יעקב גם לבניו אחריו, שכל משך גלותם לא יהיו נפרדים, ח"ו, ומגורשים לגמרי מהשי"ת, רק למראית עין היה כך, אבל בפנימיות היו דבוקים בהשי"ת ובתורתו. וזה פעל יעקב במשך ימי חייו בארץ מצרים, שזו היתה תחילת הגלות, שיהיו כל משך ימי הגלות מחוברים להש"י וכל הנהגות הגלות יהיו באמצעות התורה. לכן נרמז הרמז של הסתימה כאן בתחילת פרשת ויחי יעקב.
