מדוע התהלך האבנ"ז בבית המדרש שלשה ימים בהתרגשות

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא (יט, כב).
סיפר הרה"ק רבי צבי הירש מלומאז זי"ע (בנו של הרה"ק רבי דוד מקאצק זי"ע) שהגה"ק בעל אבני נזר זי"ע שאל פעם את חותנו הרה"ק רבי מנחם מענדל מקאצק זי"ע מדוע זה כשהטמא נוגע בטהור אזי נטמא האיש הטהור מחמתו, ולא להיפך שיטהר הטמא מטומאתו מחמת נגיעתו באיש הטהור. והשיב לו הרבי מקאצק "ווייל ער רירט איהם גארנישט אהן" (כיון שבכלל אינו נוגע בו).

והוסיף הרבי מלומאז לספר שמחמת דברים אלו ששמע התהלך האבנ"ז בבית המדרש שלשה ימים בהתרגשות, "הערסט, דער סאכאטשאווער איז דריי טעג ארומגעלאפן איבערן בית המדרש רצוא ושוב".

ושאל הרבי מלומאז את תלמידו הג"ר שמואל מנחם רובינשטיין לימים אב"ד פאריז, האם יש לו הבנה בדברי קדשו של הרה"ק מקאצק זי"ע. ואמר שמבין את הפירוש כך, כי הטומאה הוא ענין חיצוני, וכל הנוגע באדם נגיעתו היא בחלק החיצוני שבו, אבל הטהרה זה ענין פנימי, והטמא הנוגע בטהור הרי אינו מגיע בכלל לחלק הפנימי שבו, לכן אינו מושפע מהטהרה. ומובן שבדברים הללו התכוין הרה"ק מקאצק זי"ע לענין התחברות בצדיקים, היות ואין לטמא נגיעה באיש הטהור לכן אינו זוכה לטהרה מחמתו.

ממעונות אריות (עמ' קכ"ד)