לתקן את הישן ולא לקלקל את החדש...
וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם (א, יח). וברש"י הביאו ספרי ייחוסיהם ועידי חזקת לידתם, כל אחד ואחד, להתייחס על השבט.
מסופר על הרה"ק מרוזין זצ"ל, דבעת ששידך את נכדו הר' אשר (בן לבנו הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זי"ע) לבת הרה"ק רבי צבי מרימנוב זי"ע, אמר הריזינער זי"ע, מחותן, מנהגינו לחשוב את הייחוס קודם כתיבת התנאים, והתחיל לחשב, אבי זקני הר' בעריש המגיד, זקני ר' אברהם המלאך, אבי ר' שלום שכנא, וזקני ר' נחום (מטשערנאביל) ודודי ר' מאטיל (מטשערנאביל).
וסיים ואמר: עכשיו יפרט נא המחותן את הייחוס שלו, ואמר הרה"ק רבי צבי ז"ל אני נשארתי מילדותי יתום מאב ואם, ונתנו אותי לחייט ירא שמים ללמוד אצלו אומנות, ולמדתי ממנו שני דברים, לתקן את הישן, ולבל לקלקל את החדש, ואמר הריזינער ז"ל, די! די! מחותן, וציוה לכתוב התנאים.
הרה"ק מבאיאן – טשערנאביץ זי"ע הוסיף פעם על סיפור זה, "היום אפילו שכבר קשה לתקן את הישן, בכל זאת אם לא מקלקלים את החדש כבר טוב" עכ"ל.
