לקח עשיר קמצן הוציא ממנו צדקה והחזיר לו את שלום ביתו
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה'... לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (ל, ג).
פעם הגיע אל הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע עשיר קמצן וסיפר לו שהיות ומתקוטט הוא עם אשתו, על כן מבקש הוא שהרבי יקללה שתמות. נענה אליו הרה"ק שאסור לקלל אך יש לי עצה עבורך שבגמ' איתא בעוון נדרים מתה אשתו של אדם, ובעיר פלונית צריכים למקוה שעולה הון רב, ועצתי שתדור לשלם הוצאות המקוה והרי אינך חושב לקיים, ועי"ז תגיע לחפצך. ונדר הלה שיתן המקוה, וחזר לביתו.
עבר זמן ושב העשיר אל הרה"ק והתאונן לפניו שעדיין אינו רואה ישועה, והכל על מקומו בשלום. נענה אליו הרה"ק הרי כתוב שאשתו מתה, והרי אתה אינך נוהג בה באשה, כי הרי מתקוטט הנך עמה כל היום, על כן תתחיל להתנהג בה כראוי ואל תריב עמה, וכשתשלים עמה תוכל למות.
ועשה כן והשלום החל לשרור בביתו וחיו בטוב ובנעימים. עד שביום בהיר אחד חלתה האשה ונטתה למות, והגיע שוב אל הרה"ק ואמר לו רבי הרי עכשיו כבר טוב לי עמה, ושוב איני חפץ במיתתה, ויבקש נא הרבי שתשוב לאיתנה. נענה אליו הרה"ק אין לך עצה אחרת אלא לשלם נדרך ולבנות את המקוה שהבטחת, וכמובן שלא היתה לו ברירה, ושילם את נדרו, ובנו מקוה.
הרה"ק הדברי חיים מצאנז הפליג מאד את המעשה באומרו הנה עשה רבי שלום שני דברים יחד, לקח עשיר קמצן הוציא ממנו מקוה והחזיר לו את שלום אשתו.
