ליהודי הזה, אינו יכול לומר לאכול בתשעה באב
בסוף ימיו של האדמו"ר בעל נועם אליעזר מסקולען זצ"ל, דאגו באי ביתו וחששו מאד שמא אם יצום בתשעה באב, ח"ו תתדרדר בריאותו.
אך ידעו היטב, כי הרבי לא יציית להם, לבלתי התענות ביום זה, לכן פנו אל הגאון הגדול רבי משה שטערן זצ"ל הגאב"ד דעברעצין, וביקשוהו כי הוא עצמו יבוא בעצם יום ט' באב, לבית הרבי זצ"ל ויפסוק עליו בפניו, בכח ההוראה, כי על פי הלכה אסור לרבי לצום, והוא מחוייב לאכול ולשתות כבכל יום, מחמת מצות 'ונשמרתם'.
הגאון מדעברעצין אכן נענה לבקשתם, בהבינו נחיצות הדבר, וביום ט' באב בא עם אוכל בידו, ונכנס אל הרבי באמרו שרוצה לדבר עמו בענין דחוף. הרבי הבין מיד מה מטרת בואו בעצם היום הזה, ומיד פתח ואמר לו, בטרם תחלו לדבר אלי, רצוני להגיד למעכ"ת את אשר מעיק עלי, ובדמעות ניגרות מעיניו אמר לו כדברים האלה: מיר האבן געהאט אמאל א הייליגער הויז [היה לנו פעם בית קדוש - הבית המקדש] און עס איז ליידער פארברענט געווארן [ורח"ל נשרף] אין היינטיגן טאג וכו' וכו', כה הרחיב את הדבור בענין, בבכיות עצומות ביותר.
קם הרב מדעברעצין ויצא מחדרו של הרבי מסקולען, ואמר לבני הבית שהזמינוהו: דעם איד קען איך נישט הייסן עסן אין תשעה באב.. [ליהודי הזה, אינו יכול לומר לאכול בתשעה באב]...
