לא את הברכה שכח – אלא שכח לאכול
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים (א, יג) וברש"י נבונים - מבינים דבר מתוך דבר.
סיפר המגיד המפו' רבי שלום שבדרון: איש צדיק היה בירושלים, ושמו רבי יעקב דז'לינר. פעם אחת בא לרבה של ירושלים, הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, ושאלה בפיו: מה יעשה שאחרי סעודת הלילה, אמש, לא בירך ברכת המזון.
אמר לו רבי שמואל: בודאי מקפיד אתה תמיד לברך (ברכת המוציא) על ככר לחם שלימה, שוב, איפוא, לביתך ותבדוק, ובודאי תמצא שהכיכר שלימה, ולא אכלת. רבי יעקב חזר לביתו ומצא שבאמת כך היה; הוא לא בירך מכיון שלא אכל…
שאלו אחר כך את רבי שמואל סלנט, מנין ידע שרבי יעקב לא אכל. ענה הרב סלנט: ידעתי שר' יעקב יכול לשכוח לאכול, אבל לא יעלה על הדעת שהוא יכול לשכוח ברכת המזון!...
ומה היה למעשה? ר' יעקב אכן התכונן לסעודת לילה, אבל לפתע הגיע שליח של הרב מבריסק, הגאון רבי יהושע לייב זצ"ל, שהוא קורא לו, והוא, כמובן קם מיד והלך לרב, שהה שם כל הלילה ומביתו מיהר בבוקר לרבי שמואל סלנט עם השאלה שנתעוררה אצלו!…
